מני ורסנו / האסתטיקה לא מכשילה

עתידנו הצעיר עולה היום כיתה, חמוש בילקוט ובספר
לא יודע עוד לקרוא את המילים "היום שביתה, הלימודים יתחילו רק בעשר"
לא יודע שחלמנו ולחמנו עבורו, לא מכיר תוכניות שרקמנו
כי עתידנו היום מתחיל ללמוד לקרוא ומרוב התרגשות נרדמנו.
לא שאלנו שאלות, לא היו לנו תשובות, רק שגרה ריקה ואפלה
והתקווה הומיה או צופיה בלבבות והאסתטיקה לא מכשילה

עברנו המפואר שוכב לו במיטה, הוא קיווה שכבר יהיה מי שידאג לו
ורק עין תורנית מותשת מביטה, מתקשה להשאר פקוחה אפילו
היא יודעת שגם לה בבית יש עתיד, למרות שכבר מזמן לא נפגשו
בכיס של החלוק יש תמונה שלו תמיד, עיניו לעולם לא ינטשו
החלוקים ספורים ומיטות יש המון והפוליטיקה עומדת על שלה
והזקנה תשכב בחדר ואחותה במסדרון והאסתטיקה לא מכשילה

וארצנו הטובה עדיין היא זבה חלב ודבש וגז ומלח
והוא עומד והוא אומד מה היא שווה, אם היא תתן אז הוא לוקח
הוא ישב והוא חשב כבר על תוכנית שבה יקראו על שמו עוד בית חולים
ובכלל הוא לא חייב לאף אחד תשובה, הוא הרי מזרים לנו חיים
ואם נכתוב עליו אז הוא יקנה את העיתון, ואין לו שום זיקה לממשלה
ועוד מילה אחת אז הוא יקנה את השלטון והאסתטיקה לא מכשילה