עַל הַבֹּקֶר כְּבָר יָדַעְתִּי, אֵיזוֹ מֹתֶק, אֵיזוֹ מֹתֶק.
וּמֵרָחוֹק אֶפְשָׁר לִרְאוֹת שֶׁ
יֵשׁ עוֹד אֹפֶק, יֵשׁ עוֹד אֹפֶק.
וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ לוֹמַר לָךְ
שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
וְרַק רָצִיתִי קְצָת לִבְרֹחַ מֵהַבּוּם-בַּלֵּב אִתָּךְ.
הִנֵּה אַתְּ נִשְׁבֶּרֶת שׁוּב הַלַּיְלָה.
תִּרְאִי אֵיךְ אַתְּ יָפָה כָּל כָּךְ גַּם כָּכָה.
הדרה לוין ארדי - "בּוּם בַּלֵּב" – סינגל חדש
ושני אלבומי-תאומים חדשים
"אין לאן ללכת" - עברית | "MY HOME TOWN" אנגלית
סינגל מילים ולחן: הדרה לוין ארדי * הפקה ונגינות: אליעד גרין * טרומבון ושירות: אבי שניידר
אלבומי התאומים: מילים ולחן: הדרה לוין ארדי. מפיקים שונים.
פרטים על כל שיר בנפרד, בכיתובים בבנדקמפ: hadara.bandcamp.com
הופעת משתה, יום חמישי 27.2 בלבונטין 7 ב 20:00 בדיוק
◄ "בּוּם בַּלֵּב", הסינגל:
"בום בלב" הוא הסינגל החותם את האלבום החדש, שהפך במהלך ההקלטות והעריכה, לשני אלבומים, אלבומי תאומים לא-זהים, אחד בעברית ואחד באנגלית. האלבומים התעכבו באופן חריג להרגליי. משהו כל הזמן היה חסר בהם, עד שהתרצו הנסיבות, והבנתי שיש להפריד בין העולמות, העברית לאנגלית, ואז בדיוק החלטתי להקליט את השיר הזה, בום בלב, שנכתב בשתי השפות (לא כתרגום, אלא כשיר נפרד ממש על לחן זהה), כך שכל אחד מאלבומי התאומים קיבל את הבום-בלב שלו. באנגלית נקרא השיר "איזי מורנינג" והוא יֵצא בקרוב.
"בום-בלב" חורג לווייב של האלבום המלא, בעליזות העצובה שלו. אני מארחת בו את אבי שניידר, הטרומבוניסט הנצחי שלי, שהוא גם דוקטורנט לביולוגיה קוונטית, וגם חבר-נפש שלי כבר 16 שנה, מאז שהיה בן 16 בעצמו, ומאז הוא גם מופיע איתי בכל מקום, ויודע ליבידו מהו!
מוזמנים לראות אותנו עושים את זה לייב על הבמה, בהופעת-המשתה, ביום האישה, וזאת למרות שאני מארחת באופן מטא-מגדרי שני חתיכים, אבי שניידר בשירה וטרומבון ואודי צ'יקו גלברט בתופים. אני על הפסנתר השיכור, והסיפורים מאחורי השירים שבאלבומים החדשים והישנים.
יום ראשון 8.3.20 בלבונטין 7 ב 20:00 בדיוק. פתיחת דלתות ב 19:30.
◄ אלבומי התאומים - שני אלבומים חדשים: 1. אין לאן ללכת 2. מיי הום טאון:
"אין לאן ללכת" ו"מיי הום טאון" הם שני אלבומים תאומים, נפרדים, שונים זה מזה בשפה, אך משיקים בווייב ובתכנים. שמתי לב, שבשנים האחרונות האלבומים יוצאים ממני זוגות-זוגות. מניחה שהספליט הפנימי בין תרבויות העומק שבשפה, נעשה לעיתים קשה מלהכיל, ואני נאלצת להפרידם בלידתם. לתת לכל אחד את המקום וההאזנה הנפרדת שלו. עוד מה שמאחד את האלבומים, מלבד זה שמלכתחילה נוצרו כאלבום אחד בכוונת הלב, אלה בדידותם של השירים המאומצים, השירים ש"הושלכו" מבתיהם המקוריים כשהוקלטו, ושוטטו בודדים ברשת הרבה זמן, בלי בית, בלי אלבום, ובלי ארץ, עד שהתרצתה שעתם, ומצאו זה את זה, וגם נמצא להם סוג של בית שתאם את מידתם, וכינס אותם, ונתן להם שם ושפה. ובאמת, הפעם התלבטתי והתעכבתי באופן יתר וחריג על שמות האלבומים. היו כמה שמות שהלמו את הווייב זמן מה, ואז נאלצתי להחליפם, כי החיים השתנו, אני אני השתניתי, והשירים התמקמו מחדש באוויר, ובלב. בחודש האחרון, כשהקלטתי את הסינגלים-התאומים, "אין לאן ללכת" ו – Easy Morning – נחתמו האלבומים סופית, ומאליהם, וגם קיבלו את השם המדוייק מבחינתי.
יש לי הרבה מה לומר על האלבומים האלה, ה 16 וה 17 שלי, על הדרך והסיוטים שהם העבירו אותי - צער גידול אלבומים - ועל כל שיר בנפרד. האלבומים האלה יקרים לי במיוחד גם בגלל הצעד הנוסף שלקחתי איתם, להרחיב את הגבולות ולשבור עוד "כללים וסדרים". למשל, שלושה מהשירים הוקלטו תוך כדי כתיבתם, ושיחררתי אותם ככה, כפי שהם, עקומים ונפלאים, אדירים ונוראים, כמו בשני השירים הנועלים את שני האלבומים, "עד אלייך" באלבום בעברית, ו- Into the Red באלבום באנגלית, ובשיר "ספיק אפ" באלבום באנגלית. יש שירים שהם פנתרים ציידים, ויש שירים שהם יושבי מעמקים. והם כולם אני. אם תרצו לשמוע עוד על האלבום, ועל הסיפורים של השירים, ועל הבנים, ושברונות הלב, והגיל, והבית, והעיר, והלילות – הכול בשירים – אז דברו איתי. כאמור, יש לי עוד הרבה מה לומר על כל זה. וגם: התחלתי לעבוד על האלבום הבא! נראה לי שאני חוזרת להיפ-הופ. אז אם תראו את מאק-מילר בסביבה, תגידו לו.