מזי כהן / חיים מקולפים

לִכאוֹרָה הַכֹּל פָּשוּט,
רָגִיל בִּרְגִילִים.
חַיִים שֶנִּגְמָרִים.
הָיְתָה יַלְדָּה
קְטַנַּת צָמוֹת
יַלְדַּתי אֶינֶנָּהּ עוֹד.

וְלִכְאוֹרָה הכֹל פָּשוּט,
פָשוּט שֶבִּפְּשוּטִים
כְּאִלּוּ לֹא
הָיָה פֹּה חֹרֶף.
כְּאִילוּ לֹא
יָרַד לִבִּי לַמַּרְתְפִים.

יָמַיִךְ שֶחָלְפוּ,
תּלוּיִּים על סַף דַּלִתִּי,
לוֹקְחִים אִתָּךְ אוֹתִי
כּל בֹּקֶר, אֲנִי מְחַכָּה שֶתִּתְלַבְּשִי.