בזל 9 אמיר ואני יושבים אצלו בבית במרפסת
שותים בירה מעשנים סיגריית טבק מגולגלת
כבר חודש ויומיים לא נגעתי בוייד זה קשה
כל כך הרבה שנים מעשן כל ערב
עוד בקבוק ועוד אחד ואני מספר לו שקשה לי
עם הלהקה כמעט עשר שנים לפעמים אני חושב זה כבר לא ילך
שאי אפשר לפרוץ את התקרה הזאת זה קשה
שמישהו ישמע אותי כל ערב
אם אף אחד לא ישמע את השיר הזה
אני עץ נופל ביער
אם אף אחד לא ישמע את השיר הזה
הרצל ארבע יוצא מבית של בחורה שרק אתמול הכרתי
שיחקתי אותה קול לא זמר של להקה שמכרה שישים ושבע כרטיסים כל כך רחוק מבארבי
ריח מהקפה מזכיר לי שעישנתי קצת אתמול
אבל אני חזק לא חוזר לעשן כל ערב
קורדוברו נכנס אל האולפן שם בצד שכבר הוצאתי כמעט מאתיים אלף
העיקר זה השירים הם נותנים מקום ללב
גם אם הרדיו יתעלם אלחם על הצפיות אני אמשיך לחלום
שמישהו ישמע אותי כל ערב
אם אף אחד לא ישמע את השיר הזה
אני עץ נופל ביער
אם אף אחד לא ישמע את השיר הזה
יושבת מול הפסיכולוג שלי אומרת לו שהכל טוב
נכון היה קשה בכל זאת עשר שנים אבל סוף סוף הפסקתי לכאוב
והוא לא מאמין לי הוא לא מאמין לי
גם אני לא מאמינה לעצמי הוא לא מאמין לי
נכון יש רגעים קטנים של קסם כמו אתמול שיצאנו כל הבנות
שתינו וויסקי מישהו התחיל איתי כמעט גרם לי לבכות
איך הוא מאמין לי איך הוא מאמין לי
אני לא מאמינה לעצמי איך הוא מאמין לי
את מופתעת איך שוב פסח את לבד והדודות הן שואלות
את השאלות שמציקות בלב שלך את חושבת אם עשית טעות
כי אני האמנתי אני האמנתי
גם כשלא האמנת בעצמך אני האמנתי
נכון היו ימים קשים ורבנו ואולי יותר קשה היו הרגעים שלא
שלא נגענו של שכבנו שלא הצלחנו לנשום
אתה שוכח בלילה תמיד בורח לשאכטה לא באמת האמנת
תמיד כששאלתי אמרת שהכל טוב לא באמת האמנת בי
לא באמת האמנו אולי קצת וויתרנו והגשר נפל
לא באמת האמנו כמה חבל
שעת שקיעה בקופיפי על החוף
שמש בעיניים שם משקפיים
נכנס שנייה למים
צריך לשטוף כמעט שנתיים
אז שם טונה באוזניים
מחפש את הראש שלי איתו כמעט חודשיים
מזרח פרוע בריפיט
חושב עלייך
עובר כאילו במקרה
חדר 242 בפרינסס זוכרת?
עישנו ג'ויינט ענק שם במרפסת
אבל פחדנו ממחר
אולי כבר אז אפשר היה לדעת
שעוד פרק בסיפור הזה נגמר
על מה בעצם את שומרת
אוהבת ופוחדת
להגיד הכל
אש של מדורה נשכחת
נוגעת ובורחת
נשאר סימן בחול
לא במקרה נפלתי על ספר בשדה תעופה
גבר נכנס לפרדס
שקראתי בכיתי עלינו כבר לא יהיה פה נס
כמו במכתב זוכרת
מרחק של נס מכאן
על מי בעצם את שומרת
אוהבת או פוחדת
להגיד הכל
אש של מדורה נשכחת
נוגעת ובורחת
נשאר סימן כחול
על מה בלילה את חולמת עם מי היית נרדמת
גם אם אוהבת לא אוהבת את כבר לא פוחדת
שעת שקיעה בבית ינאי על החוף
שמש בעיניים שמה משקפיים
נכנסת שנייה למים
יוצאת ומישהו מחכה לך על החוף
הוא לא בא לבקר בקיבוצים
המוני אנשים ברחוב
כמעט כולם מבוגרים
הם יודעים איך לאהוב
הוא לא בא לבקר בקיבוצים
ראיתי סרט על ארנון
איך הוא נלחם שם עד הסוך
עכשיו מיכל והילדים
איך ממשיכים וכמה שווים חיים
עשרת אלפים שלוש מאות שקל לחודש מהמדינה על כל השנים
רציתי לעמוד שם בשבת עם המשפחות
בסוף נשארתי בספה בבית
לקחתי חופש במיוחד קטיף של עגבניות
אחרי כמה שעות חזרתי שוב לשכב בבית
אני לא כמו שאני מדבר
הוא לא בא לבקר בקיבוצים
הוא לא בא הוא שלח פרחים
אפילו לא מילים
קראתי משהו שעמיר כתב
גם הילדים של עזה ילדים
כמה אנשים כתבו לו
נו יאללה תעבור לעזה
רציתי לעמוד כבר אז איתם בבלפור ברחובות
בסוף נשארתי בספה בבית
לקחתי חופש במיוחד קטיף של עגבניות
אחרי כמה שעות חזרתי שוב לשכב בבית
אני לא כמו שאני מדבר
פתאום התקף חרדה הידיים של רועדות
שם בצד את המאפרה לוקח דף וכותב שמות
נועה ארגמני מאיה ואיתי
אסף חממי שלו וגיא
אילנית מכפר עזה מירב לשם גונן
החבורה מהאוזורה שהייתה בנובה
ברקו ואבינדב
ענר שפירא אוהד בן עמי
אלמוג אנדריי ושלומי
נעמה לירי ואגם
אמא של מתן
ענבר שוב מתקשרת יש לה בעיות עם השמלה שלה
חודשיים מסתובבת פתאום לא בטוחה אם זאת הנכונה
יודעת זה אידיוטי בסוף הכל שטויות
כמו טסט שישי שלא עברה בגלל החניות
ענבר שוב מתקשרת יש לה בעיות עם ההורים שלה
זאת היא שמתחתנת היא לא צריכה לדפוק חשבון לאף אחד
זה לא שלא אכפת לה הם דואגים
פופקורן בראש שלה קופצים קופצים
את מכווצת את הגבות מקשיבה בקשב רב
נזכרת שגם את היית באותו מצב
את נרתעת לאחור שאני שולח יד
לשנינו יש טבעת ועדיין מרגישים לבד
ענבר שוב מתקשרת יש לה בעיות עם החבר שלה
חיכתה שהוא יציע פתאום לא בטוחה מה היא מרגישה
זה לא שהיא לא אוהבת אולי זה רק פחדים
לונה פארק בראש שלה עולים יורדים
ענבר שוב מתקשרת יש לה בעיות
"זה נצח רק בינתיים" בשיר ההוא נזכרת את מחזיקה את הדמעות
זה לא שאת לא אוהבת וגם אצלי רצים שדים
רייב בגואה השדים משתוללים
את מכווצת את הגבות מקשיבה בקשב רב
נזכרת שגם את היית באותו מצב
את נרתעת לאחור שאני שולח יד
לשנינו יש טבעת ועדיין מרגישים לבד
שתחזרי יחכו לך
כל החברים שהחזיקו תקווה
עם פיצה או סושי או מה שאהבת
תהיה שם מסיבה גדולה
שתחזרי יחכו לך
עם חיבוק מלא אהבה
אח ואחות שכבר שנה בכל מקום מספרים
כמה שאת גיבורה
ובימים שקשה לי נזכר בתמונה שלך שוקולד על כל הפרצוף
עוד רגע תבואי אני אבכה ולא אהיה עצוב
ובימים שקשה לי נזכר בתמונה שלך שוקולד על כל הפרצוף
עוד רגע תבואי אני מרגיש את זה בכל הגוף
שתחזרי יחכו לך
המצעים שקנינו בפריימארק בפארק
תישני מחובקת בלי פחד
מיום שעולה או יום שירד
שתחזרי יחכו לך
פטיפון חדש ומלא תקליטים ישנים
תוכלי אז לשיר עם הדורס או הביטלס
את כל השירים
ובימים שקשה לי נזכר בתמונה שלך שוקולד על כל הפרצוף
עוד רגע תבואי אני אבכה ולא אהיה עצוב
ובימים שקשה לי נזכר בתמונה שלך שוקולד על כל הפרצוף
עוד רגע תבואי אני מרגיש את זה בכל הגוף
הולכת בשדרה הראשית פסטיבל של טראנס אלפי פרצופים
אורות אנשים מוארים כולם בוהים בי
טירה ענקית מעץ שומרים בכניסה הקסם עבד
רוקדת לבד אבל מרגישה שכולם נוגעים בי
מחשבות רצות בראש שלי
לפעמים צריכה לשחרר את הילדה
אני יותר מהפרצוף שלי
כולי אהבה, כולי אהבה
ה DJ נראה לי כמו מלך שומרים עליו איזה אלף גברים
בלי חולצה קעקוע בצד כאילו יצאו ממפעל
מחפשת ריגוש או משהו אחר מישהו קרוב שיבוא וימלא
או יחבק או סתם שישאל
כבר שנתיים אני לא מתפקדת
בחוץ לא נראה אבל עוד חושבת
שיש עוד סיכוי שיבוא
עכשיו מוכנה לאהוב
מחשבות רצות בראש שלי
לפעמים צריכה לשחרר את הילדה
אני מזמן כבר לא בגוף שלי
כולי אהבה, כולי אהבה
בלילה שמענו על האיש שקפץ לאש ומת בבית החולים
דוד אומר שזה לא הסמים, הוא לא הצליח להחזיק את החיים
ואני רוצה לחיות
רוצה לאהוב
תשע ועשרים לא רוצה אין למה
לקום מהמיטה עוד דקה תני לי עוד דקה
עד שמתרצה עוד לא שטפה פנים
כבר רוצה סיגריה לא קפה לא עוגה
שם במועדון מרגישה לא קשורה
כולם שם זקנים ואת בראש ילדה
גם סיגריה אפשר רק בהפסקה
את לא מבינה אבל עוד מרגישה
לא יודעת איזה יום היום כל הזמן על הספה
העיתון עוד בשקית גם המוסף של האישה
רק ריצ'ארד גיר שוב מרצד בפעם המיליון
מביא את מנהטן אלייך לסלון
את ואגנס כבר שעות משחקות קלפים
זה מדהים איך יש דברים שנשארים
פתאום חיבוק ונשיקה יותר חשוב מפעם
את עוד מרגישה את לא מבינה
לא יודעת איזה יום היום כל הזמן על הספה
העיתון עוד בשקית גם המוסף של האישה
רק ריצ'ארד גיר שוב מרצד בפעם המיליון
מביא את מנהטן אלייך לסלון
