יושבת מול הפסיכולוג שלי אומרת לו שהכל טוב
נכון היה קשה בכל זאת עשר שנים אבל סוף סוף הפסקתי לכאוב
והוא לא מאמין לי הוא לא מאמין לי
גם אני לא מאמינה לעצמי הוא לא מאמין לי
נכון יש רגעים קטנים של קסם כמו אתמול שיצאנו כל הבנות
שתינו וויסקי מישהו התחיל איתי כמעט גרם לי לבכות
איך הוא מאמין לי איך הוא מאמין לי
אני לא מאמינה לעצמי איך הוא מאמין לי
את מופתעת איך שוב פסח את לבד והדודות הן שואלות
את השאלות שמציקות בלב שלך את חושבת אם עשית טעות
כי אני האמנתי אני האמנתי
גם כשלא האמנת בעצמך אני האמנתי
נכון היו ימים קשים ורבנו ואולי יותר קשה היו הפעמים שלא
שלא נגענו של שכבנו שלא הצלחנו לנשום
אתה שוכח בלילה תמיד בורח לשאכטה לא באמת האמנת
תמיד כששאלתי אמרת שהכל טוב לא באמת האמנת בי
לא באמת האמנו אולי קצת וויתרנו והגשר נפל
לא באמת האמנו כמה חבל
