אני שומע שוב ברגעי השלווה
את ג'ניס ג'ופלין שרה בלוז ישן על בובי מק-גי
רביעייה קאמרית מנגנת מוסיקה צלולה
מעבירה בי שוב אותן צמרמורות עונג ידועות
אבל אני חייל ואל תבכי לי ילדה
אני מוסיף ללכת, מוסיף בשביל הצר
מושך במעלה הדורות רב החתחתים
מעלי ציפורים דואות חופשיות
והרוח במרחבים כמו קוראת תגר
אבל אני חייל ואל תבכי לי ילדה
אהבתי רגעי זכרונות וגעגועים טרופים
על השולחן סיפורים של צ'כוב
כאבן שאין לה הופכין
כי אני הוא אדם המחופש לחייל
כפות בכתונת משוגעים
אז בכי לי ילדה על רגעי הבדידות
על הציפיות, על השנים
ובכי על שני לבבות אוהבים ורחוקים