אופק נעלם

שאול גרוס

זו הסירה איתה אגיע עד לקצה הים
ספסל עליו תוכלי לשבת עם הילד הקטן
המשוטים כמו ידיים, לוקחים אותי לשם,
אל המקום בקצה הים.
מי ברכב, מי ברגל – אלו ההולכים
והכוכבים שבשמים, כמו מפת דרכים
האנשים שלא אראה שוב – נפרדתי מכולם,
להתראות בקצה הים.
אני חותר בכל הכוח
במשברים נזרק
ולפעמים כדי לשמוח
שותה משקה חזק
ומזמר שירים מפעם
שבאו מאי שם
מאיזה אופק נעלם
בקצה הים.
הספרים אותם קראתי לימדו אותי לחשוב
והשירים אשר שמעתי, לימדו איך לאהוב
ואז את באת, הבאת איתך את הילד מאי שם
מהמקום בקצה הים.
זו הדירה איתה נשוב, בניתי לך מפתן
ספסל עליו תוכלי לשבת עם הילד הקטן
והגלים יהיו ידיים
בואי וניסחף איתם
אל המקום בקצה הים.
אני חותר בכל הכוח...