ארמון חול

מילים: צביה אהרוני
לחן: יעל דקלבאום

היא יושבת בתוכי כמו ילדה על שפת הים
ואוספת גרגרים של חול
מרטיבה בקצף גל, רך עדין ומחמם
והאצבע בידה מכחול

היא בונה בסבלנות הר של געש שגדל
הוא רדום, אבל תופח ועולה
והחול הדק הופך בוץ עדין שמטפטף
לחומה, שבה הפתח לא נגלה

היא עומסת אבנים לבאר שהתייבשה
נזנחה למרגלות ההר
אין אויר, אין קרן אור, רק מחנק שמטפס
ותופס את הריאות והצוואר

ועכשיו היא מחכה, הר הגעש מתעורר
ועיסת האש בפנים רותחת
וצריך להירגע, וצריך להיזהר
שלא יפרוץ לו העולם אשר מתחת

היא יושבת בתוכי כמו ילדה על שפת הים
שנפרש כדף אל המכחול
הדמעה יבשה ברוח
ומכבר יבש הדם
מחדש אוספת גרגרים
גרגרים של חול