האיש עם הגיטרה

דני רובס

האיש עם הגיטרה
פרט כשנשבר השרב וכשעלה האור
האיש עם הגיטרה
ניגן כשאמר החזאי שיהיה אפור
בכל תדר, זה בסדר, הוא זועק והוא לוחש
הוא כאן עשרים וארבע-שבע-שלוש מאות שישים וחמש

האיש עם הגיטרה
פרט כשרתמו את הסוס לעגלה בכפר
האיש עם הגיטרה
ניגן כשהוכרז הזוכה וכשנאם השר
עד האופק, הוא הדופק, זיכרון צרוב באש
הוא כאן עשרים וארבע-שבע-שלוש מאות שישים וחמש

הוא נוצה ברגע רך, חוד סכין כשהוא מוכרח

האיש עם הגיטרה
פרט כשנגמר היזכור והמחול פרץ
האיש עם הגיטרה
אף פעם לא נשבר, המגבר שואג והוא עוד רץ
הבמה שם, הקהל חם, הוא דרוך הוא מתרגש
הוא כאן עשרים וארבע-שבע-שלוש מאות שישים וחמש
(נגן לי...)
בכל תדר, זה בסדר, הוא זועק והוא לוחש
הוא כאן עשרים וארבע שבע שלוש מאות שישים וחמש

הוא ליטוף כשהוא נפתח, ואגרוף כשהוא מוכרח

האיש עם הגיטרה
אף פעם לא נגמר, הבטוח הוא המסוכן
תמיד כשנרצה לתעד במנגינה
את מה שעובר עלינו -
האיש עם הגיטרה כבר כאן!

הוא עדנו, הוא עודנו, זיכרון צרוב באש
הוא כאן עשרים וארבע שבע שלוש מאות שישים וחמש.
(נגן לי...)
הוא כאן עשרים וארבע שבע שלוש מאות שישים וחמש.

מוקדש לכל אלה החמושים בגיטרות במילים ובמנגינות, ששינו את חיי.