שקד משה / ובינינו שתיקות

ובינינו שתיקות, המוצאות צערן בעת ליל,
עוד יום בלעדייך הופך להרגל מנוכר.
מה לו לזמן אם רק נצר,
להתרפקות התמידית על זכרונות העבר.

ועכשיו אנווט, מחשבותי אל מול פסנתר,
את כאבי ממך, אפרוק בהרמוניה מלטפת.
אבנה את עתידי, עם יתדות בתוך רוחי,
אהבת חיי אל תהום, היא מושלכת.

ובינינו חידות, המחפשות פתרונן בעת צער,
על חיים שממול, על טירוף, על אובדן.
מה לו לשיר, אם רק אופי,
של תמונת חיי, כשאת לא בתוכם.

ועכשיו אתהלך, ברחובות כמו עיוור
אשלים עם הגזירה, אפסיק לרדוף אחרי הצדק.
אמצא גורל אחר, בו תרחפי לך כמו צל,
אהבת חיי אל תהום, היא מושלכת.