היו לנו ימים טובים בעת הזו
השמש לי האירה את פניה
הרוח התבדר אז ושטח את משנתו
העיר השמיעה לי את פזמוניה
יד נעלמה לפתה ליבי מן המרחק
כואבת את תשוקת הנדודים
ובין הרים התגלגלו אט אט קולות משחק
צווחות עונג וצחוק ילדים
פרסות סוסים על הר עולות לרקוע
הגיעה עת להמשיך לנסוע
אם אביט אחורה בעיניים הפקוחות
אזכור מראות ונוף של זמן אבוד
ברגעים בהם עמדתי על שתי פסגות
משתקפת בעצמי בתוך מלכוד
ההר תמיד נשאר אותו דבר, היא לי אמרה אז
ועד עכשיו עוד לא הבנתי איך
עונות חולפות, צבעים דוהים
ירוק, אפור, צהוב
יהיו כשהיו גם אם אלך
פרסות סוסים על הר עולות לרקוע…
פרסות סוסים על הר רוצות לרגוע
הגיעה עת
