את נוגעת בליבי
לא אבין כיצד
פתאום איני אני
פתאום אנו אחד
שכחתי כמה זה פשוט
משהו קבור נולד
את נוגעת בליבי
לא אבין כיצד
את צוחקת על חשבוני
ואני נכנע
כי את אהבתך
להרגיש זה בלתי נמנע
שכחתי כמה זה פשוט
כן יש בזה גם תבונה
כי את אהבתך
להרגיש זה בלתי נמנע
אם את רוצה אותו
בכולך
את זה שבדמיון
זה לא אני
אם את רוצה אותו
בגופך
את זה שבחלום
זה לא אני
אורז מזוודה מכבה ת'אור
כשיחזור תדעי
עולה לרכבת בלי כיוון
איש הנדודים
בסוף דרכו הוא פה מול מפתנך
את לא תעני
זה שבדמיון ישאר בחוץ
כי הוא לא אני
(בהשראת 'מומו' מאת מיכאל אנדה)
לאט
לך לאט
וככל שתאט
תקבל את הזמן
שאבד
לאט
שחרר את שנשמט
ושיר מזדמר
ימלא אותך
קצת
ועוד קצת
ועוד קצת
עד שיעלה על גדותיו
ויהפוך לאין
ועוד קצת
ועוד קצת
עד שתהיה בעכשיו
ילד קט ישן
מגרד לי באף
באף מגרד
יושב על מדף
עם ספל קפה
גירודי עיקש
מה בלאט הוא רוצה
אולי שאגרד כדי שיצא
גירדתי אותו
גרגר בשמחה
נישקתי אותו
ואז הוא בכה
ומיד ביקש
קח אותי רחוק
עכשיו כשמגורד 'תחשק לצעוק
מגרד לי בשן
בשן מגרד
על מוטק'ה רוכן
עם ספל קפה..
ביתי
ביתי הקט
יש בו ריח תבשילים
בו צמחים גדלים
אבל אין עם מי לחלוק
זה נכון
ביתי
ביתי הדל
יש בו לא מעט צלילים
זה נעים אצלי
אבל אין עם מי לצחוק
בסלון
יש ציוץ ציפורים
אך כמו שאומרים
מה הטעם לכל זה בלי קרבתך
בין החדרים הולך
תקליטים וספרים
וכמה ציורים
אך כולם כמו תמיד קוראים בשמך
כך זה פה בלי קיומך
ביתי
ביתי הקט
יש מקום בו לדמיין
גם חתול ישן
הוא אמנם לא חי אבל
מי ידע
ביתי
ביתי הדל
כן אפשר בו לטייל
על הכל מוחל
רק דבר אחד חסר
ללא די
את כה יפה אני אוהב אותך כל כך
אבל אני מכוער אנ'לא יודע מה איתך
ואיך את פה זה מוזר לי
איך דבר כזה אפשר
את מהפנטת יש בך משהו מיוחד
אולי טעית כשבחרת אותי עלוב ומפוחד
ואיך את פה זה נשגב
מבחינתי את האחת
את משגעת ואני כבר משוגע
כשהכרתי אותך שכחתי איך להרגע
אבל את פה ואולי את לא
אולי זה שיר תוגה
את ואני יכולנו את העולם לכבוש
אבל העולם הזה גמר לי כבר מזמן ת'ראש
את פה זה מוזר לי
אך אתן לזה לקרוש
שם בשלג עד ברכיו
נעצר ומעשיו
נראו לו לפתע צוחקים עליו
שם בכפור עם המרחב
חש ת'צורך ונשכב
עיצרו הוא ביקש ממחשבותיו
משהו חזק ממנו אחז בעצמותיו
שקט בלתי מוסבר עטף אותו כשנשכב
שם בשלג כבר לא חש
איבריו היו לקש
אבל לפתע צל ניגש
בוא אלי לחש הצל
כה חיכיתי שתתקלקל
קולו קול אישה ואור נופל
משהו..
הסתכל ומסביבו
צחוק ודמע מתקרבות
ואז ננעצות בו כחרבות
התעורר וגם נשם
איך עדיין הוא קיים
הרים את עצמו וברח משם
אולי היינו פעם סינים
בספר אגדות ישן
וזהר מקדשנו מלא אור
על חוף הנהר הצהוב
שם איש את רעהו לימדנו אהוב
ואיש לרעהו זימרנו קדוש
אך זה היה בשכבר הימים
עת סינים היינו תמימים, תמימים
זה לא בידיי
אין לי שליטה על זה
זה מעבר לכוחותיי
אין לי מה לעשות עם זה
ולמרות שמקווה כבר לא מתחנן
מסתבר שיש יש
בתוך כל האין
זה לא בידיי
מישהו אחר קובע
אם יבחר בדמעותיי
הוא בוודאי יודע
שלמרות שאני רוצה כבר לא מתעקש
מסתבר שאין אין
בתוך כל היש
זה לא בידיי
ככה אני בדרך
וריח משכר
של תקווה לא מוסברת
ואז אני מרשה לעצמי לדמיין
מסתבר שיש יש
בתוך כל האין
זה אלבומו ה21 של דורון שפר. מילים, לחנים, נגינה, עיבוד, הקלטה ומיקס ע"י דורון שפר. "סינים" - מילים אברהם חלפי, לחן דורון שפר וחיים טבקמן. "לך לאט" - ויולות בנדיקט בינדוולד. כל הזכויות שמורות. תודה למקשיבים.
