גשר מעלינו

אני כמעט שלם בים כל השבור הזה
עומד בקור הזה של המקום הכי נמוך
קולע חבל דק מן המעט שעוד נותר ממך
בין תהומות עליו חוצה מבלי לראות את הקצה

נפער תחתינו ים עמוק ולא פתור בנינו
טבועות בו המילים כחרבות שנכנעו
שתיקות צרמו בקול דלתות כבדות סגרו עלינו
קולן נסדק מולי בשמך הוא בחיי עוד מהלך

ולכל אותם הנבונים היועצים לטירוף
יודעי החומות שבין הנפש לגוף
לו רק לרגע אחד תניחו לי לבד
לצלול הכי עמוק ,לשכוח

אותך שלעולם לא תימצאי ולא תושיטי את ידך
שלא אצא מדעתי ולא אשוב אל סף דלתך
בוער בי צער שנוטף להט חם של עקבותיך
שוב לא אפול לתהום חיקך אל מילותיך

בצל לילות גשומים תפרתי גשר מעלינו
ומעליו פזורים זרעי כוכב בשמי הטוב
זוגות דמויי ז'ורנל מכים באור את שכיסינו
שוב חוד הצער מזדנב סיכה חדה אל תוך הלב

שם צעדייך נשמעים פוסעים ממני הלאה
צלצול ענוג נשמע כמו נפתחה תיבת שלווה
ומתוכה זולג חיים אור שכוסה בלילה
פורם כאב שהסתבך בין אהבה לקרבתך