גשר מעלינו

אני כמעט שלם בים כל השבור הזה
עומד בקור הזה של המקום הכי נמוך
קולע חבל דק מן המעט שעוד נותר ממך
בין תהומות עליו חוצה מבלי לראות את הקצה

נפער תחתינו ים עמוק ולא פתור בנינו
טבועות בו המילים כחרבות שנכנעו
שתיקות צרמו בקול דלתות כבידות סגרו עלינו
קולן נסדק מולי בשמך הוא בחיי עוד מהלך

ולכל אותם הנבונים היועצים לטירוף
יודעי החומות שבין הנפש לגוף
לו רק לרגע אחד תניחו לי לבד
לצלול הכי עמוק, לשכוח

אותך שלעולם לא תימצאי ולא תושיטי את ידך
שלא אצא מדעתי ולא אשוב אל סף דלתך
בוער בי צער שנוטף להט חם של עקבותייך
שוב לא אפול לתהום חיקך, אל מילותיך

בצל לילות גשומים תפרתי גשר מעלינו
ומעליו פזורים זרעי כוכב בשמי הטוב
זוגות דמויי ז'ורנל מכים באור את שכיסינו
שוב חוד הצער מזדנב סיכה חדה אל תוך הלב

שם צעדייך נשמעים פוסעים ממני הלאה
צלצול ענוג נשמע כמו נפתחה תיבת שלווה
ומתוכה זולג חיים אור שכוסה בלילה
פורם כאב שהסתבך בין אהבה לקרבתך

מזוודות/ קריאה

יקירתי בואי הביתה
קר פה נורא והמנעול שוב עושה בעיות
אנשים שואלים ואני מתחרש
מתבצר בשלי מרתיח פשרות

מצייר על פסנתר זכרונות מפנייך
מלטף בכאב כל שריד מתנגן
כך כל שיר שאהבת מחולל בי שמות
שוב זורמים בסדקים מלחים ומרחק

חבלי הכביסה רפויים מתמיד
בחצר הקדמית נכנעו עשבים
הערב הכתה רוח קרה
אז סגרתי חלון מכונס ושבוי

העיניים שלך מצליפות לי ברוח
צמרות העצים מפזמות בי טירוף
מאבד אחיזה בתוך ים של ספק
את קרבה אל עצמך כשאני מתרחק

אבנים לכודות מרצדות לי בנפש
מטחי כיסופים נגיעות דובדבן
על רציף ציפיות שעונים לוח זמן
מחשבות מזוודות אלוהים אני כאן

מזוודות

נושאי האושר/ קריאה

נושאי האושר

אפגוש אותך בערב ליד העץ על גדת נהר
תבואי באדום ושוב תהיי יפה כמו אז
תספרי לי על ההוא ואספר לך על ההיא
נצחק וניזכר אך לא נחשוף את שנותר

כשתגעי בי בפניי אלטף שיער ראשך
אנשקך נחוש כמו אז עם כל הצער שנדחק
אם לא אוכל להסתירן נגבי בחום במטפחתך
לא אכנע לשיירים אכתיר אותם נושאי האושר

ואם יאבדו שוב המילים והלבנה תמצא מסתור
אחבק לך את השקט הנמתח בין השורות
ומלבושי העץ יסערו ויצאו שוב במחול
מערומי חילוף עונות ילהטו בקצב חם

אז ניזכר שוב בזמנים במעלה הציפיות
ברכבות התחתיות, בתחנות, בהמולה
בסערות העצורות שבין תשובה לשאלה
כמה פנינו השתנו מפות דרכים של אהבה

נביט במים השקטים זורמים בנחת לאיטם
ונהיה מאושרים ליד העץ מוכה הזמן
אם תשאלי אותי לאן אלחש לך כי דרכיי פרושות
בין אהבה שלא כבתה לכל אורכו של הנהר

את תביטי בי תמהה ידך תשוב לחיק עצמך
פכפוך המים יישכח
את תביטי בי תמהה ידך תשוב לחיק עצמך
והנהר יכה גדותיו ונהיה שוב רחוקים

כל מה שהיית/ קריאה

שלושים דקות מלהט המקום הזה
בין רסיסים חדים אני עובר
נושם אותך בין זכרונות חדרי הלב
שלא מוותר
כולם זורים בי הבטחות כתובות על זמן
אני אזוק לרגע הקיים
ויד ביד עם הכאב לומד לקום
ללכת משם
מתחת לשמיכה צופים בסרט
הוא מלטף אותך ואת נזכרת
איך שנגעתי בך מעט אחרת
וזה הסוף לכאן את לא חוזרת
כל מה שהיית ומה שרצית
לקחת ממני והלכת אל
זה שאיתך, הוא שם ונוגע בך
ואני נשכח.
שורות שורות צרבת בי את השיר הזה
טיפות נשרו מצער אל הדף
נטשתי מגדלים גבוהים שהתנפצו
השאר נאסף
ניגנו אהבה על מיתרים של סוף
ממך אני חוזר בי להתחיל
וצעדיי נותרו טבועים בקו החוף
צמאים להכיל
ועוד מילה לפני שאת נשכחת
למדי לתת לפני שאת לוקחת
מה שנותר אצלך אבד, איננו
כשנסגרה הדלת שבנינו
כל מה שהיית ומה שרצית
לקחת ממני והלכת אל
זה שאיתך, הוא שם ונוגע בך
ואני נשכח.

כל מה שהיית

אוניות/ קריאה

כאן בבית הזה אין לי בית
זה מסתור בחלון ראווה
מתבונן בבובות שעווה
עוד נשקף בהן נוף ילדותי
הרחובות נעשו כה צרים
אנשים נשארו אנשים
שעונים נמתחים על צירם
אבנים מכוסות מיני זמן
כאן בבית הזה ערב רד
דם שקיעות אדומות בחלון
בנמל ממתינות אוניות
הן עוגנות שם כבד ודרוך
בלילות משתולל בי דבר
חבלים בלי קצה ובלי סוף
ואני מסתבך ונקשר
אני גל שנושא שברי חוף.
כאן בבית הזה יש לי חדר
וחלום שתלוי על קולב
ריח גשם בטעם שרב
ופזמון שנוסע רחוק
אהבה חצויה על משקל
מן הצדק ומן המזל
דלת עץ חבוקת מנעולים
וציפור חרוטת מרחקים

וכמה שאני רוצה אליה
אני נושם אותה ולא נוגע
זו הזדמנות אחת דוהרת
על מסילה שמתקצרת
אני קרוב, רק תחנה ממנה.

אוניות

אל מפתן מקדשך/ קריאה

אל מפתן מקדשך

עינייך עצבות מאופקת הרים תהומות ונהר
שדות נשכחים וזרועים מעולם את לא שבת לקוצרם
ראיתיך כמו תמונה רגע דק קפואה מחייכת אליי
ומה משפתי בך דיבר עיניים, כף יד, לב רוחש

ואולי לא תדעי לעולם איך בלילה ההוא בביתך
ליטפתי חלון מסורג שם היית יחפה ושקטה
יופיין הזכוכי של רגלייך ההן השמורות בקדושה
נחשף למולי כמלאך וצחורן בי היכה מרחקים

אז פנית אל צידך המוכר להעיר את יינך משוכבו
ומזגת לעצמך רגע דל ואני שם איתך ואינך
שפתייך לגמו לרוויה אודם דם ענבים מלטף
שיערך לכתפייך נכנע, אל דרכי שוב כאבתי ממך

לצידך נעלייך רפות ופניהן אל מפתן מקדשך
רז חייך הייתי גומא לו ידעתי דרכייך כמותן.