אני מבולבל

אני מבולבל אני מודה, אני ביישן אני הוזה, אני שקרן ובסיפור חיי אני תפקיד משנה.
אני קשוח מבפנים, ומבחוץ כמו עלה, משב קטן של רוח בפנים ואז אני עולה.
אני מודה אני שלך לרוב כשאין לי סוללות, שכבר מיציתי את כולם ואין לי כבר איפה להיות.
אני פראייר של בנות, של אנשים עם קבלות,
יושב איתם בלילה ושותה נהר של קלישאות.
אני מוקף בחרדות, ישן איתן כמה עונות כותב שירים בשביל הנפש
המילים במקום דמעות.

אני עסוק, אני בטלן,
עמוק בתוך הבלאגן צריך ארגז של מצב רוח, אני מוזיקאי. לא שחקן!
אני שחקן. אני צוחק
כל החיים שלי ספק.
תבואי אליי הביתה שתי דק נכיר ונתנשק.
אסיר ממך את הבגדים
תסירי לי את הספק.
אמרח לך את כל האיפור נשתה אדום ונתרסק.
ובחמש בבוקר תדברי איתי מילים גבוהות, תגידי לי שהתאהבת ואל תלך לאחרות.
אבל אני לא פראייר של בנות, או אנשים עם עניבות.
אני מוזג מה שהנפש הצמאה רוצה לשתות.