עושה פרסה וחוזר אחורה.
רק את משנה לי את החוקים.
כמה נשאר לנו? לא יודע.
איזו טעות של ילדים.
אני לא מבין אותך מלא זמן.
ואת טובה בהסברים.
תראי את כל מה שהולך כאן.
כל כך כואב מבפנים.
והימים לא ימים והלילות לא לילות.
וגם אני לא אני כולי מלא תקלות.
והשירים לא שירים אני שובר שורות.
זורק מילים כמו חצים גם אם אין מטרות.
והחיים לא חיים הכל על אוטומט.
משחקת בחם וקר כמו חורף באילת.
וזה שחור או לבן אני רק כלי בשחמט.
אז בואי בבקשה כי אני תכף נשרט.
מה את משחקת איתי תופסת?
אני נשארתי במקום.
אותי על אצבע מסובבת.
ואת חיה את החלום.
עם מי את עוד פעם יושבת?
כותבת לי שוב מגילה.
סולח לך כשאת מצטערת.
זאת אהבה רעילה.
מי מספר לה, אני כלום בלעדיה.
מאז שהיא לא כאן אני משתגע.
כל הזמן אני חושב עליה.
מפחד לכתוב לה מתגעגע.
אני יודע מה זה יביא איתו.
עוד פעם לקום ועוד פעם ליפול.
ואז לנסות שוב לשכוח הכל.
אני לא יכול לא יכול.
אמרו לי פחות לעבוד עם הלב.
יותר לעבוד עם המוח.
וואלה איך נשארים עם כאב.
אם הדיפולט שלי זה לברוח.
מה עשית לי מה עשית.
אני נתתי לך הכל את לא רצית.
כנראה שאהבה זה לא מספיק.
ואם זאת מלחמה אני מפסיד.
ככה זה שורות שורות.
אני כותב אותן בנשימות קצרות.
אני לא לוקח אחריות על מה שהולך לקרות.
וזה לא כדאי לך, לשלוח לי הלילה, תבוא.
מה עשית לי מה עשית.
אני נתתי לך הכל את לא רצית.
כנראה שאהבה זה לא מספיק.
ואם זאת מלחמה אני מפסיד.
זה היה תורי היא לא בשבילי.
זה היה תורי היא לא בשבילי.
היא רק רצתה אותי עד מחר.
ומה נשאר אם הכל נגמר.
והלב שלי נשבר.
מה עשית לי מה עשית.
אני נתתי לך הכל את לא רצית.
כנראה שאהבה זה לא מספיק.
ואם זאת מלחמה אני מפסיד.