סופות ברקים לנצח יזכירו לי-
פנים כחושות, חיוך כובש,
פריז בקיץ וברד שדופק על גשר ברזל.
אתה מזייף לי שירים בספרדית,
ומתרגם בעדינות, ומתמכר לשיגעון,
הבתים פה ישנים יותר מהמילים ואנחנו מתרגשים.
אני רצה, אני רצה,
לאורות הבוהקים, ללב הסערה,
לתקופה שנמחקה.
שתינו שני בקבוקים מתחת לאיזו כנסייה,
וזרקנו משפטים לתוך הנהר,
אני תינוק, אני ציפור, אני זוחלת, אני עפה לשמיים.
אני רצה, אני רצה,
לאורות הבוהקים, ללב הסערה,
לתקופה שנמחקה.
tu me manques
tu me manques tout le temps
tu me manques
tu me manques tellement
