איה כורם / רונה אומרת

רונה אומרת שכדור הארץ מתחמם
ואני האישה עם השקית.
רונה אומרת שהאדישות עוד תהרוג אותנו
ואני האישה עם הסכין.
רונה אומרת שיש כאן מסכנים, מנוצלים,
כשאני סוגרת את חלון המכונית.
רונה אומרת שחצי מהעם רעב
ואני האישה עם הפריכית.
רונה אומרת שהתרבות הלכה לעזאזל
ואופס, אני האישה עם העט.
ומספרת כל הזמן הרבה דברים נוראיים,
אבל אני כבר לא שומעת באמת.

אם אין לחם, שיאכלו עוגות
אם אין צדק, שיאכלו אותה
אם אין כוח, בואו נוותר
אם אין מים, בואו נשתכר.

רונה לא אוכלת שום דבר שיש לו אמא,
או אחים, או שדודים דרגה שמינית.
רונה מסתכלת על כל התוויות בסופר,
כשאני עושה עיניים לבנים.
היא אומרת שבשדרות נהרגים ברחובות,
אני אומרת אלימות זה לא יפה.
רונה שוב אומרת שהכיבוש הזה משחית,
אני חושבת על בקלאווה וקפה.
רונה נוסעת בשבת להפגין על החומה
ואני שוב משנה נושא שיחה.
רונה מתגאה בצלקות של כדורי הגומי
ואני בסימני המתיחה.

וכמה את יפה, ככה את צודקת
וכמה את צודקת, זה ככה מעייף
ובחורה אחת קטנה, לא יכולה לסחוב עליה
את הצרות של העולם על הכתף.