אֲנִי מְדַמְיֶנֶת אוֹתָךְ בְּעוֹד עֶשֶׂר שָׁנִים:
הַמַּבָּט הַבָּהִיר שֶׁלָּךְ תָּלוּי מֵעֵבֶר לִכְתֵפִי –
הֲרֵי יִהְיֶה עָלַיִךְ לָלֶכֶת. לָקַחַת אִתָּךְ
אֶת עוּגוֹת הַשּׁוֹקוֹלָד, נַעֲלֵי הַבַּלֶּט,
וּשְׁעוֹת שִׁעְמוּם הַנֶּצַח עַל הַסַּפָּה
וְעָלַי יִהְיֶה לְהִתְבּוֹנֵן בְּשֶׁקֶט.
כְּבָר יֵשׁ דֶּרֶךְ שֶׁמַּמְתִּינָה לְכַפּוֹת רַגְלַיִךְ
וּכְמוֹ אִמְּהוֹתַי גַּם אֲנִי
אֶשָּׁאֵר לַעֲמֹד בִּנְקֻדַּת הַהַתְחָלָה,
בֵּינֵינוּ הַשְּׁבִיל מִתְרַחֵק
תָּמִיד לְכִוּוּן אֶחָד, עַרְפֶל הַחוֹל שֶׁל הַזְּמַן.
אֶתְמוֹל סִפַּרְתִּי אוֹתָךְ בָּאַמְבַּטְיָה הַדְּחוּקָה שֶׁלָּנוּ
לְצַד אוֹתוֹ שַׁיִשׁ שֶׁעָלָיו נָהַגְתִּי לְחַתֵּל אוֹתָךְ.
הוּא נִרְאָה אָז גָּדוֹל כָּל כָּךְ
רְחַב אֹפֶק, וְיָדַעְתִּי שֶׁאִם אֶזָּכֵר בְּזֶה עַכְשָׁו
אֶשְׁתַּגֵּע.
הֶעֱדַפְתִּי לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשְּׂעָרוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁלָּךְ –
רֶגַע אֲחוּזוֹת בְּכַף יָדִי, רֶגַע נִשְׁלָחוֹת לַכִּיּוֹר
וּבֶאֱמֶת הִשְׁתַּגַּעְתִּי. כְּכָל שֶׁהַשֵּׂעָר שֶׁלָּךְ
הִתְקַצֵּר, הַצַּוָּאר שֶׁלָּךְ בַּמַּרְאָה הִתְאָרֵךְ,
אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם שֶׁלָּךְ הִתְאָרְכוּ,
גַּבֵּךְ. הָיִית אֵלָה גְּבוֹהָה וַאֲרֻכָּה לְצִדִּי
וְאָמַרְתִּי לָךְ צְאִי, צְאִי.
אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁרַבְתִּי עִם אַבָּא שֶׁלָּךְ,
אָמַרְתְּ לִי תַּפְסִיקִי לִבְכּוֹת אוֹ שֶׁגַּם אֲנִי
אַתְחִיל. בָּכִינוּ שְׁתֵּינוּ.
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ נוֹלַדְתְּ מִמֶּנִּי.
אֵיךְ שָׁמַיִם נִבְקָעִים כְּמוֹ רֶחֶם
וּמַהוּ גּוּף. וּמַהוּ זְמַן.
וְאֵיךְ זֶה שֶׁהַבֶּכִי שֶׁלִּי
פּוֹרֵץ מֵהָעֵינַיִם שֶׁלָּךְ
אַחֲרֵי שֶׁשָּׁנִים אֲרֻכּוֹת כָּל כָּךְ
קָבַרְתִּי אוֹתוֹ אֶצְלִי בַּלֵּב.