אל תאכילו את חיות הגן
מילים ולחן: שירה ז' כרמל
והעצבות היא הנחש בעקביי
הנה כמעט שוב מכישה
אני במעט שוב מחישה
את צעדיי,
והקנאה היא עיט מרחף מעל
נוחתת ולופתת את הלב המפרפר:
שולפת לאות קין
מהירה כהרף עין, ו..אל
תאכילו את חיות הגן,
אל תאכילו את חיות הגן.
והבדידות – אריה שואג בתוך כלובו
הוא משתולל ומשתוקק
הוא משתומם ומתאפק
שלא לטרוף עצמו לדעת,
והשנאה – אוגר שחי עם חפרפרת
והוא אוגר והיא חופרת
ואין מחילה (אין מחילה!).
ואל תאכילו את חיות הגן,
אל... זה מסוכן!
והיהירות טווס שנסתבך בצמרתו של עץ
והעצלות גם היא נחש, שלפתחי רובץ
והאשמה – מקק ארור, כבר רבבות שנה שורד
והשמחה... השמחה לאיד(!).
לא, אל תאכילו את חיות הגן,
אל תאכילו את חיות הגן
אל - זה מסוכן!