אריאל בנדור / מאוחר מדי

בוקר טוב קרוב קרוב, ובוקר שביחד.
לילה קר שלא נגמר, ולילה שלבד.
געגוע כל שבוע, אהבה ופחד,
חידלון מהחלון, מבט שכבר אבד.

ובינתיים השעה כבר מתאחרת.
לא לברוח, לא לשכוח אם כדאי.
מקומות זרים קוראים לי אחרת,
לא בכוח, לא לומר שדי.
ושרק לא יהיה מאוחר מדי,
שרק לא יהיה מאוחר מדי,
שרק לא יהיה מאוחר מדי,
לא מאוחר מדי.

מחשבות כמעט טובות מלבלבות
בשמש, רגשות וחששות מחורף שעבר.
לא נרדם מאוד מוקדם, לא מתעורר
חולם את שום דבר שלא נשמר,
בלי רגע שנגמר.

ובינתיים רוח בכחול מושכת,
מחשבות עוברות, שבות מחושבות.
מקומות מסתור קוראים לי ללכת,
מבקשים ממני שאבוא.
ושרק לא יהיה מאוחר מדי...

מגילות מגולגלות, שמגלות כל קסם,
בצבעים כל כך נאים,
שרק הלב נכמר.
לא כל כך שלא נסלח,
שלא תהיי כועסת.
על הכול אפשר למחול,
רק לא על שנשכח.

בסוף היום שוב נחפש סיבה אחרת,
מהסתיו דמעה של גשם נשארה.
ובינתיים עוד מושכת הדרך,
מבקשת דרך חזרה.
ושרק לא יהיה מאוחר מדי...

ומה עכשיו? ומה עכשיו? ומה עכשיו?