חָפְשִׁיָּה
הו ארצי המיותמת
אין לך אב ואין לך אם
בדרכייך אני פוסע
את יופייך אני נושם
ולפעמים כשאת נשברת
נסדקת בך האדמה
קולי מרים כדי לקרוא לך
לאן בדיוק את ממשיכה
הו ארצי הטי לי אוזן
את שפתך אני דובר
גם אם דברי קשים מאבן
לא אשתוק לא אתעוור
להילחם אני יודע
לאן שאת לא תשלחי
אך לא אתן לאיש אף פעם
להפוך אותך נגדי
תמו ימייך כבת ערובה
אז למה פנייך עוד באדמה
ועל שפתייך דמעה מלוחה
את הרי כאן להיות חופשיה
הו ארצי ראשך הרימי
ליבך נושא אלפי פצעים
אלפיים שנות אש ועופרת
מסתירות את הפנים
ולפעמים אני יודע
שמבעד לחשיכה
עוד מתחבאת אותה ילדונת
ביישנית ועצובה
תמו ימייך כבת ערובה
אז למה פנייך עוד באדמה
ועל שפתייך דמעה מלוחה
את הרי כאן להיות חופשיה
ולפעמים אני יודע
ככלות הכל אומר לך כך
כל אוהבייך ושונאייך
הרי כולם רוצים אותך
