סגור בכלוב מזהב
אני במרכז
מסרב להבין
אני יכול
לצלוח הכל
יש סיכוי של אחד למיליון
מכניס את המפתח
מנעול שמסתובב
כל השריטות ,צלקות נחשפות
כשאתה חופשי
חלומות אמונות מחשבות
ממלאות אותי
כלוא בתוך קופסא
אני בתוכה
הקירות סוגרים עלי
השפעות מזיקות
תעמולה של בחירות
עבדות עד אין סוף
יד אחת מושטת
לחיצה אחת קצרה
כל התקוות, בקשות ותפילות
סובבות אותי
הבטחות ישנות חדשות תסלחי
כל השריטות ,צלקות נחשפות
כשאתה חופשי
חלומות אמונות מחשבות
ממלאות אותי
רץ בתוך מבוך
מרוץ כה ארוך
סוף
היא יפה עדינה מלטפת
מחכה לך
כל יום היא חוזרת
לאותה דירה
בשקט נכנסת
מחכה לך
אותך היא אוהבת
אמצע הלילה
היא שוב בודדה
יוצאת למרפסת
שפעם הייתה רק שלך
לו הייתה יכולה
להחזיר לעצמה
את האיש שאהבה
רוצה היא נורא
לומר לו מילה
שהוא כבר לא ישמע
היא יפה
לפעמים זה נדמה לה
שהיא כמו תמונה
נשברה לה לפתע
היא הולכת
לבד למקומות
שאהבתם
להיות תמיד
להיות רק בשניים
וכל זוג מחובק
מותיר אותה
נאחזת בזיכרון
צלצול פעמון
וזה לא אתה
אין דרך חזרה
לו הייתה יכולה
להחזיר לעצמה
את האיש שאהבה
רוצה היא נורא
לומר לו מילה
שהוא כבר לא ישמע
היא יפה
עדינה מלטפת
מחכה לך
כל יום היא חוזרת
לאותה דירה
בשקט נכנסת
מחכה לך
אותך היא אוהבת
עכשיו כשאני פה אין שום סדר
הכל סביב נמוג כאשליה
לסוף הזה יש משמעות נפרדת
מחזיר אותי לקו ההתחלה
וכמה שהתור ארוך
נמשך רחוק ללא סוף
זה לא יהיה קל
נשתה לרגע קצר
את מנסה להתקרב
אני רוצה להיזהר
זה משחק על זמן
משחק מוזמן
האלוהים הוא טוב
פותח דלת
לכל אחד תמיד ישנה בחירה
שמגיעים לקצה הדרך מתבררת
מרגיש יותר שלם עם הבחירה
מחפש בתוך התור מסתור
וכמה שהיום אפור
תחייה עכשיו, הגיע הזמן
את מנסה להיקשר
אני רוצה להשתחרר
זה משחק על זמן
משחק מוזמן
הזמן הוא לא משחק
לא שעשוע
אוהב לחמוק מבין
האצבעות
גם אם חיפשתי מפלט או געגוע
לגורל יש תוכניות משל עצמו
אז כמה שהתור ארוך
נמשך רחוק ללא סוף
זה לא יהיה קל
נשתה לרגע קצר
את מנסה להתקרב
אני רוצה להיזהר
זה לא מובן , זה מתוכנו
תחייה עכשיו , הגיע הזמן
נראה שהכל כאן השתנה ימים של מלחמה
עונה רודפת עוד עונה
אורות דולקים בחניות
אנשים עורכים קניות
זה מרגיש כאילו באה שגרה
שורת כרזות בכל פינה
פנים של חיילים
איש ואישה
מבקשים לחיות את החיים
מאמינים באהבה
מביטים אלי כולם
מתוך תמונה
זה תופס אותי קצת לא מוכן
בדמעה גלויה
נכנסת לתחנה
צועדת בתוך ההמולה
במציאות קצת לא שפויה
במועקה כל כך גדולה
ממשלות באות הולכות
לחיילים שלי יש שמות
כולם נראים כמו ילדים
מחייכים אלי מהתמונות
שורות כרזות
כל כך הרבה שמות
הולך בדרך חזרה
מביט שוב בתמונה
בדמעה גלויה
ממשלות באות הולכות
לחיילים שלי יש שמות
שורת כרזות כל כך הרבה שמות
נראה שהכל כאן השתנה
ימים של מלחמה
עונה רודפת עוד עונה
היא מתקרבת, רואה ולא נראת
כמה היא יפה
משתלבת היטב באווירה
רעש מהומה
על עקבים גבוהים עומדת
בכניסה אה אה
בסלחנות היא מחייכת לצלם שבפינה
היא צועדת בהתרסה מול המראה
שיראו אותה
בחשיבות עצמית שואלת מי הכי יפה
תשארי בוונדרלנד
זה הזמן הכי נכון
תבקשי להישאר
במקום ראשון
אור הזרקורים
חושף, את הסדקים
שבשריון
צוחקת מתוך הרגל וקצת שגרה
הקהל אוהב אותה
השטיח פרוס רק לכבודה
עושה היא מהומה
המצלמות דולקות סביבה ,
אוהבות אותה
תשארי בוונדרלנד
זה הזמן הכי נכון
תבקשי להיות
במקום ראשון
אור הזרקורים
חושף, את הסדקים
שבשריון
בעיניה בוערת להבה
אש התהילה
פניה מביטות מתוך תמונה
פרסומת יקרה
היא מבינה את השיטה
היא הכי יפה
תישארי בוונדרלנד
זה הזמן הכי נכון
תבקשי להיות
במקום ראשון
אור הזרקורים חושף
את הסדקים שבשריון
אדמה יבשה בחום הכבד
מדינה שנולדה
איתה נולד עץ
צמח הברוש די מהר
איך הוא גדל , לא מתרגל
אה אה אה אה
כל כך הרבה מילים
מעט אפשריות
מה יכולנו לעשות
רצינו לקוות
מה שכבר היה
נידון להישאר
הסוף של הסיפור
נכתב ברגע זה
תו תו תו אה אה
שבטים שבטים
לא מתחברים
סדקים , נסתרים
סודות ושברים
העץ שנטעתי נופל
את שורשיו הוא חושף
אין לו מרפא
אה אה, אה אה אה
תקתוק השעונים
שעות גורליות
שמיים מתכסים
בענני הסערות
העץ לגורלו
בתוך סופה נופל
השנאה שהתגברה
שברה את עץ המדינה
תו, תו, תו אה אה
אדמה יבשה
בחום הכבד
נבנית מדינה
ולידה שתלו עץ
צועדים לאט קדימה
מהפכות קטנות גדלות
זה מתחיל באדם אחד
שהופך להמון גדול
בחוץ מלא
באנשים ברחובות
הולכים קדימה
לא פוחדים לחלום
הייאוש הוא הדלק
לשקר אין חזון
גם אם סגורה הדלת
תמיד יהיה חלון
מהפכות קורות לפתע
מכריחות אותך לפעול
אפשר להתחיל ללכת
הראש כבר לא בחול , לא בחול
כמה צעדים קדימה
וכמה לאחור
האם נשאר עוד צדק
או שחיתות וחידלון
מהפכות מתחילות ברגע
שנכתב לתוך המנון
קמים יוצאים לדרך
צועדים ברחובות
היום
המון
שלטון
היום
המון
הלכתי אתמול למקום שעזוב כבר שנים
חיפשתי לראות
דבר מאותם הימים
מחברת שירים למזכרת
אהבתי
לא הבנתי דבר באהבה
אה אה אה אה
העיר הלבנה
אפורה היא
מעול השנים
זיכרון שחולף בראשי
מאותם הימים
היית כל כך מאוהבת
אתה לא ידעת לאהוב חזרה
אה אה אה אה
מה שנשכח לא ייזכר
הלילות כהים עוד יותר
מאוחר מידי להתחרט
גם אם ארצה הכל
אשלים עם כל העול
אני יודעת שליבי
זקוק לאהבה
יצאתי אתמול
בערב לקנות לך פרחים
קלעתי לך זר
פרחי יסמין לבנים
למדתי איך לאהוב
המקום שאהבנו
עזוב כבר שנים
אה אה אה
חשבון הנפש
מלווה אותי ככה שנים
נטמע בתוכי
כמשקולת כבדה
עד תחתית
ואת עוד תהיי מאושרת
אני לא אלמד דבר על אהבה
אה אה אה אה
יום נגמר ולא חוזר
הלילות מתכהים עוד יותר
מאוחר מידי להתחרט
אני יכול הכל
להסתדר עם כל העול
אני יודע שליבי
אני זקוק לאהבה
הלכתי אתמול למקום שעזוב כבר שנים
חיפשתי שלווה
לא מצאתי
לכתוב עוד מילה
שהספקתי
עושה תיקונים אחרונים
מחברת מלאה בשירים
יכולתי להיות
הרבה
דברים
איש עסקים
בינלאומי
אולי מהנדס מחשבים
שף של דברים טעימים
כשהכי חשוך
את תמיד חוזרת
מאירה לי דרך
באהבה יוקדת אלי
בשבילי את תקווה
חבל הצלה
חיפשתי הזדמנות
וקיבלתי
צלילים אחרים
ששמעתי
יכולתי לשכוח הכל
עכשיו מנסה לא ליפול
כשהכי חשוך
את תמיד חוזרת
מאירה לי דרך
באהבה יוקדת אלי
בשבילי את תקווה
חבל הצלה
כשהכי חשוך
את תמיד חוזרת
מאירה לי דרך
באהבה יוקדת אלי
בשבילי את תקווה
את המוזיקה
העיר הזו, לא ישנה אף פעם
אנשיה יצאו למלחמה
העיר הזו לא תדע מנוח
מחכה שיחזרו בחזרה
העיר יפה , אורותיה רחוקים
כה בהירים, העיר מתגעגעת
מחכה שתבוא נחמה
העיר הזו יפה היא שבעתיים
גיבוריה הלכו למלחמה
רחובותיה ריקים עכשיו בינתיים
מחכים שיתמלאו בחזרה
העיר יפה אורותיה בהירים
עצובים
העיר הזו זוכרת
שוב תשמח חזרה
העיר מתגעגעת
מחכה שתבוא נחמה
אה אה אה אה אה
המונית קצת מאחרת
הטרמינל קרוב
התחנה המסיימת
העניים יבשות
האתמול חלף ברגע
התחלף בעתיד יותר טוב
זיכרונות עולים מזמן אחר
מסרבים להעלם
בכל פעם שעצוב
התנועה רק מתגברת
אלפים עוברים כל יום
הבדידות הזו נדבקת
אל גופי כמו בושם זול
האתמול חלף ברגע
מחפש עתיד יותר טוב
מתקשה להיפרד מהר
צריך כבר לעזוב
בפנים מרגיש עצוב
האתמול חלף בין רגע
התחלף בעתיד יותר טוב
זיכרונות עולים מזמן אחר
מסרבים להעלם
בכל פעם שעצוב
בחדר כבה כבר האור
מקשיב לקולות הרחוב
העניים מנסות לתרגל
לראות בחושך לא לפחד
עוד שנה ועוד שנה
נגמרת עוד עונה
עוד שנה ועוד שנה
מתחיל מהתחלה
לשמחה אין תקרה לנפץ
לבור אין רצפה לקרצף
השמחה כבר לא בסביבה
יש אומרים שמצאה אהבה
עוד שנה ועוד שנה
לוקח נשימה
עוד שנה ועוד שנה
מתחיל מהתחלה
העונות מתחלפות ובאות
בראש נשארו זיכרונות
הזמן לא מרפא את הכל
זיכרון שקוע בתוך חול
עוד שנה ועוד שנה
נגמרת עוד עונה
עוד שנה ועוד שנה
מתחיל מהתחלה
עוד שנה ועוד שנה
נגמרת עוד עונה
עוד שנה ועוד שנה
מתחיל מהתחלה
יובל נאדל מצב צבירה
אלבום חדש (שישי) | יוני 2026
המוזיקאי והיוצר יובל נאדל משחרר את אלבומו השישי "מצב צבירה". האלבום נכתב כמעין יומן אישי המתעד את חייו ומהווה יצירה חשופה השוזרת את עולמו הרגשי בתוך המציאות הישראלית.
"מצב צבירה" נוצר על רקע אחת התקופות הסוערות והמורכבות שידעה המדינה, והאירועים הלאומיים מקבלים בו ביטוי ומשמעות עמוקה. אני כותב על הכאב והשבר החברתי, החל מהמפגש היומיומי עם הסטיקרים הנושאים פני חיילים ועד לתחושה ש"עץ המדינה" נשבר, ומזקק אותם לכדי עדות מוזיקלית של זמן ומקום.
על העיבודים וההפקה המוזיקלית אמון יאיר סתוי. מדובר בשיתוף פעולה שהחל עוד בימי שירותינו הצבאי המשותף בגלי צה"ל לפני כשלושה עשורים, ומתגבש באלבום זה לשפה אמנותית בוגרת ומדויקת.
בתוך השירים נעים הקולות בין האישי ללאומי מהרצון לשינוי ולמהפכות אל מול "כלובי הזהב" של הנוחות, ועד לחיפוש אחר נחמה ותקווה לתיקון. באלבום משתתפות בקולותיהן נעמי ישראלי ורעות חזן, המוסיפות רובד נוסף חשוב ואישי.
גיטרות: אבי סינגולדה ויובל נאדל
טלפון: 0536062720
