עולה מן המדבר

זהר ופסי

היא עולה מן המדבר
בעיניה הרקיע נפתח.
אל הרועה יצא ליבה,
מבקש רק להיות איתה.

אז מעל במות העיר
בתלתליה ובשובל שמלתה
שתי ידיה באוויר,
הכינורות אז שרים איתה.

וכשהיא שרה על אור
הלבבות נפתחים ועוד חלום נרקם.
אני יודע שהיא פה,
סיפורה אולי תם,
אך קולה לא נדם.

היא פורחת ועולה
מצפה לעידן שהובטח.
הוא נשאר עם הדממה,
מבקש רק לשיר איתה.

כי כשהיא שרה על אור...

מעל במות העיר שתיקה.
בחדרים שירתה עוד עולה.
מלטפת, עמוקה,
הכינורות עוד בוכים לקולה.

וכשהיא שרה על אור.....