שיר לנינה

זהר ופסי

ושוב ממשיכים, מרימים את הראש, כאילו כלום לא קרה.
כל בוקר לקום אל תוך מעגל החיים, אל משחק השגרה.
שוב ללבוש את אותה מסיכה, החיוך הריק,
לאסוף ת'שברים, להרכיב מחדש את מה שעוד לא התפרק..
ולא להראות שום סימן.
להשיב לאחור את גלגל הזמן.

ברגע אחד, העולם התהפך.
ואת בת מזל, הם אומרים, את נשארת, אבל עם כל הכאב בתוכך.
בפנים הדמעות חונקות, את כל כך עייפה, את שרידי מאבק ומרדף,
יודעת כי מים כבר לא יעזרו אם הכל מסביב כבר נשרף..
ולא להראות שום סימן.
להשיב לאחור את גלגל הזמן.

עוצמת עיניים, לומדת לעוף עם הרוח,
ולרגע נדמה שהכל מסתדר חזרה במקום.
תני לגשם לשטוף את הלב הפצוע,
כי עוד רגע ישוב העולם להסתובב סביב צירו...

ושוב ממשיכים, מרימים את הראש, כאילו כלום לא קרה.