אנ'לא נוסע באותן הדרכים יותר,
לא זוכר איך הגעתי לכאן.
אני עולה היום על נתיב אחר,
האם תהיי איתי שם?
אנ'לא פוסע באותם השבילים יותר,
לא יודע למה באתי, לא זוכר למה דווקא לכאן.
אני עולה היום על נתיב אחר,
האם תהיי איתי שם גם מחר?
עננים משנים את כיוונם,
השמש עולה במזרח,
אני אוהב אותך.
מכירה היטב את הדרכים ההן,
זוכרת איך הגעת, זוכרת איך מצאתי אותך.
אתה עולה היום על נתיב אחר,
אני אהיה שם איתך.
מכירה היטב את השבילים ההם.
יודעת למה באת, יודעת למה דווקא לכאן.
אתה עולה היום על נתיב אחר,
אני אהיה שם איתך גם מחר.
עננים משנים את כיוונם,
כמה יפה הזריחה,
אני אוהבת אותך.
יפה וסוערת, ונפשי מתענה.
מה לא הייתי נותן אז, לדעת שאת מבחינה.
אני מביט - לא מביט אלייך, בואי..
לוחש לך "אני שלך".
המבט בעינייך, ידעתי שאת מבינה.
לא יכול להסתיר עוד, את היית אהבה ראשונה..
אני שואל ואת לא שומעת, בואי..
לוחש לך "אני שלך".
ואת מתרחקת, בחרת בנתיב אחר,
האם הוא דואג לך?
האם הוא עלייך שומר?
אני בוכה אז בלי קול אלייך, בואי..
לוחש לך " אני שלך".
יפה ורועדת על מפתן ביתי,
שאלת בלי מילים ובלי קול: "האם אתה עוד אוהב אותי"?
את סוף סוף שומעת.. בואי.
אני שלך.
האם את צועדת מולי בשמלה לבנה.
היום אשבע לך, לאותה אהבה ישנה.
ואולי, כמו שמיכה רכה, את תבואי..
תלחשי לי " אני שלך"!
תחת שמיכה רכה את תבואי..
תלחשי לי " אני שלך, אני שלך"
פרפרים, זכרונות רחוקים ומשק כנפיים,
אהבה שקרתה אי שם, הידעת? האם אתה נזכר?
בלילות, געגוע מתוק לריחו של קיץ,
נעורים שאבדו בזמן, איך לא אמרתי לך דבר?
האם את יודעת דברים מופלאים שאין איש יודע?
האם את עדיין זוכרת ימים שרצית יותר?
האם את חולמת כמו אז, בלילות, כשאין איש שומע?
האם את חושבת עליי כשאת בזרועות אחר?
ילדים, חלומות כמוסים לגעת בשמיים,
הפלגנו רחוק משם, האם איחרנו וזה נגמר?
לפעמים עוד נדמה לי שהיו סימן או שניים,
ואם אחפש אותך – האם תהיה כאן גם מחר?
האם את יודעת דברים מופלאים שאין איש יודע?
האם את עדיין זוכרת ימים שרצית יותר?
אני עוד חולמת כמו אז, בלילות, כשאין איש שומע.....
האם את חושבת עליי כשאת בזרועות אחר?
ואם אחפש אותך – האם תהיה כאן גם מחר?
מתאפרת, מסתדרת בשבילו
הוא יבוא.
מתביישת, נרגשת לקראתו
הוא יבוא.
יודעת את כללי המשחק
יודעת ולא מבינה
כתב על החול ומחק
גם עלה שנושר הוא משהו חדש בגינה..
מתקלפת, נסחפת מולו
הוא לא.
נשרפת, נטרפת בגללו
הוא בשלו..
יודעת את כללי המשחק
יודעת ולא מבינה
כתב על החול ומחק
גם עלה שנושר הוא משהו חדש בגינה..
מתאפרת, מסתדרת , מביטה במראה ובוכה
מתקלפת ונסחפת, נשרפת באש של עצמה
נסדקת, מתפרקת.....
שוברת את כללי המשחק!
שוברת ולא מוכנה...
כתב על החול ומחק
גם עלה שנושר...
מתנתקת,
מסתלקת מפה.
עכשיו הוא כבר לא.
היא עולה מן המדבר
בעיניה הרקיע נפתח.
אל הרועה יצא ליבה,
מבקש רק להיות איתה.
אז מעל במות העיר
בתלתליה ובשובל שמלתה
שתי ידיה באוויר,
הכינורות אז שרים איתה.
וכשהיא שרה על אור
הלבבות נפתחים ועוד חלום נרקם.
אני יודע שהיא פה,
סיפורה אולי תם,
אך קולה לא נדם.
היא פורחת ועולה
מצפה לעידן שהובטח.
הוא נשאר עם הדממה,
מבקש רק לשיר איתה.
כי כשהיא שרה על אור...
מעל במות העיר שתיקה.
בחדרים שירתה עוד עולה.
מלטפת, עמוקה,
הכינורות עוד בוכים לקולה.
וכשהיא שרה על אור.....
טיסת אל על לאמסטרדם,
יום השנה השלוש עשרה ביולי.
אני הצעתי מסעדה - הנחת שני כרטיסים על השולחן.
לא, אין לי טענות, האמת אף פעם לא היו לי,
את אמרת "יהיה יותר רומנטי",
אני אמרתי "יהיה יותר יקר".
קנינו זוג של כפכפים הולנדים למזכרת,
עשויים מעץ של תות שנגדעו איתו הזכרונות.
תמרור מקומי הודיע שהדרך כאן נגמרת,
ואני אוסף מהרצפה פירות שלא הספיקו לאסוף.
אני בונה עלייך - ואת הורסת,
מת עלייך- למה את הורגת אותי?
שני ספלי קפה נשארו על המרפסת
מהיום שבו אמרת שאת אוהבת אותי.
פירקת ת'מזוודה, הוצאת את שתי הנעליים,
אמרת " אתה תיקח אחת, את השנייה תשאיר אצלי".
החשיבה שלך היתה קצת ילדותית ומטופשת,
אבל אהבתי אותך ככה, אחרי שבועיים את עזבת אותי.
כפכף אחד תלוי אצלי כבר שלוש שנים וחצי.
את שלך מזמן זרקת, כבר נשואה עם שתי בנות.
החשיבה שלך עדיין ילדותית ומטופשת,
אבל אני נשארתי עם כפכף אחד,
מרגיש כמו אידיוט.
אני בונה עלייך - ואת הורסת,
מת עלייך- למה את הורגת אותי?
שני ספלי קפה נשארו על המרפסת
מהיום שבו אמרת שאת אוהבת אותי.
באופק פס רקיע בהיר
אני חושב חושב עלינו.
צועד והדרך מתפתלת,
מפרידה בינינו.
שביל מטפס, אני נאחז בקירות
וממשיך לברוח.
הפסגה נראית קרובה מפה
אבל אין בי כוח לעלות..
ואין לי אוויר
אני נטרף בלעדייך
תני לי סימן
שאת כאן.
מביט לאחור במורד התלול
וחושב עלייך
כשעזבתי לא הבנתי דבר,
אני חוזר אלייך אהובה.
ואין לי אוויר
אני נטרף בלעדייך
תני לי סימן
אם את כאן.
כתבת מכתב ולא הסברת דבר
השארת אותי רועדת
היום אני חוצה ימים ומדבר
ממשיכה ללכת במקומך.
ואין לי אוויר
אני נטרף בלעדייך (נפרדת ממך והולכת)
תני לי סימן (לא הסברת דבר)
אם את כאן.
ואין לי אוויר
אני נטרף בלעדייך (חוצה ימים ומדבר)
תני לי סימן
אם את כאן.
כשהלילה חשוך בפנים,
מתעוררים בי כל השדים,
הגשם מצליף בפנים ואת נשארת.
לפעמים בסופו של יום,
כשאני מתפרק פתאום,
ממרחק של ימים ושעות איך תמיד את חוזרת.
ואז,
זה כואב קצת פחות.
את לי אם ואחות.
ברוחות סוערות וקור
תמיד היית לי מקום מסתור.
היית לי היד הרכה המלטפת.
כשקראתי "אני נשבר"
את הראית לי את המחר,
כל חיי התחממתי לאור אהבתך העוטפת.
ואז,
זה כואב קצת פחות.
את לי אם ואחות.
והיום אני איש אחר,
את השארת זכרון בוער,
תמיד ידעתי שאת בתוכי,
רק לא ידעתי עד כמה.
עכשיו,
מתחשק לי לבכות.
את לי אם ואחות.
עכשיו,
מתחשק לי לצעוק...
רוכב על סוס לבן.
על קו החוף, לא רחוק מכאן.
ילדה בשמלה ורודה.
הבטחת לה לשמור על עצמך.
הלכת למקום רחוק מכאן,
לקחת את האור איתך.
הבית ריק אבל מלא באין שלך,
כשהלכת הקירות התמוטטו איתך.
יום שישי חזר, מדליקים נרות שבת.
אתה חסר, חסר הקידוש שלך.
תמונה קפואה עם החיוך החם שלך..
אבא שותק.
אמא בוכה, שרה לך..
רוכב על פלדה שחורה.
מקו האש אין דרך חזרה.
ילדה בשמלה ורודה.
הבטחת לה, והיא לא מבינה.
הלכת למקום רחוק מכאן,
לקחת את האור איתך.
הבית ריק אבל מלא באין שלך,
כשהלכת הקירות התמוטטו איתך.
יום שישי חזר, מדליקים נרות שבת.
אתה חסר, חסר הקידוש שלך.
תמונה קפואה עם החיוך החם שלך..
הדלת פתוחה,
הם מחכים לך, והיא שרה לך..
לרצות לגעת ולא לרצות להתקרב.
לרצות לגעת בכל מה שהכי כואב.
גם ריח ארוחה חמה עושה לי טוב, עושה לי רע.
אחי, אתה יודע למה הכוונה.
הבטחתי שאהיה לך עוגן,
והייתי שם, סופגת איתך כל מה שבא.
מחכה שתלחשי לי באוזן "אני כאן",
ואז נרדמת שוב, רק עד הבוקר הבא.
הבטחתי שאהיה לך עוגן גם כשעזבת,
ספרי לי מה קורה איתך.
מרחוק את מזהה את הרעד בקול שלי,
ומלטפת עם התשובות שלך.
והיה לנו חלום בין שדה לים,
האם את זוכרת?..
מתי הפכת להיות לי עוגן,
מתי הפכתי חלשה? מטיחה בך את חיי,
ומתוך הסערה ובתוך עינייך
אני שוכחת את כל הבטחותיי..
והיה לנו חלום בין שדה לים,
האם את זוכרת?..
מביטה בך מרחוק,
משלימה עם סימני הזמן.
מביטה בך....
האם את זוכרת?
זהר ופסי - פשוט
עיבודים והפקה מוסיקלית: נדב ביטון.
עיבודים נוספים: נדב ופסי (7), ליטל הגאין (2,7).
תופים: נעמן טל (2,4,7,9), ירון וקנין (1,8), ברק בן צור (3), איתן רז (6).
כלי הקשה: גולן קולש (4,5,8).
פסנתר וקלידים: נדב ביטון
בס וגיטרות: נעמן טל
פסנתר: זהר ופסי (6,8).
אקורדיאון: נדב ביטון (3).
כינור: אורן צור (5,9)
כלי נשיפה: דור אסרף (5,6,8)
טאר: שלום מור (5).
תכנותים : אור פריי (10) ליטל הגאין (5).
הוקלט באולפני נשב ביטון ע"י ליטל הגאין ואור פריי(2,4,5,8,9), ליטל הגאין (1,6,7,10), ליטל הגאין ומאור שושן (3).
הקלטות נוספות ע"י שרון זכרי אולפני שרדו (3), ונעמן טל באולפני נעמן טל (7).
מיקס: איציק פיליבה (2,4,5,6,7,8), שחר מדמון (1,9), ליטל הגאין (10), מאור שושן (3).
מסטרינג: טלי כץ.
תמונה נטע רד:
צילום וסטיילינג: קרן נפתלי איפור: שירן פרידלנד שיער: אוהד דגן
יחסי ציבור: אסף ראב ניהול, תקשורת ויחסי ציבור 052-7705057 assaf@rav-pr.co.il
הפקה: זהר ופסי