אם ואחות

זהר ופסי

כשהלילה חשוך בפנים,
מתעוררים בי כל השדים,
הגשם מצליף בפנים ואת נשארת.
לפעמים בסופו של יום,
כשאני מתפרק פתאום,
ממרחק של ימים ושעות איך תמיד את חוזרת.

ואז,
זה כואב קצת פחות.
את לי אם ואחות.
ברוחות סוערות וקור
תמיד היית לי מקום מסתור.
היית לי היד הרכה המלטפת.
כשקראתי "אני נשבר"
את הראית לי את המחר,
כל חיי התחממתי לאור אהבתך העוטפת.

ואז,
זה כואב קצת פחות.
את לי אם ואחות.
והיום אני איש אחר,
את השארת זכרון בוער,
תמיד ידעתי שאת בתוכי,
רק לא ידעתי עד כמה.

עכשיו,
מתחשק לי לבכות.
את לי אם ואחות.
עכשיו,
מתחשק לי לצעוק...