יואב טלמור / המשהו

משהו נכנס הביתה דרך הכיור
מתגנב לאפלולית המזווה ומחכה
לרגע בו כבה האור
כדי לתקוף מתוך האורז והתה.
אני אף פעם לא מצליח לארוב לו,
אף פעם לא יודע לנחש את תנועותיו
וכמה שארחק, תמיד קרוב לו
להתנפל ודווקא מכיוון הגב.

נתגושש במעבה הלילה
נצרח כמו חתולים מיוחמים
נקרע בשר, ננעץ שיניים
לקול טרטור המזגנים

אבי שבשמיים מזוג לי ארק
סחט את הבקבוק עד טיפתו האחרונה
ותן לי לעשן עצמי לדעת
אחר כך נדבר על אמונה.

המשהו מתערבב לי בסיגריה
מרעיד לי את היד בדרך אל הכוס
ושוב על עור התוף הוא מתופף לי:
רק על עצמך אתה יכול לכעוס.
אני אף פעם לא מצליח לענות לו,
אף פעם לא מצליח לחבוט במלותיו
הוא חמקמק וחלקלק ואין צורה לו
והוא יודע לנצל את המצב

נתגושש במעבה הלילה
נצרח כמו חתולים מיוחמים
נקרע בשר, ננעץ שיניים
לקול טרטור המזגנים

אבי שבשמיים מזוג לי ארק
סחט את הבקבוק עד טיפתי האחרונה
ותן לי לעשן עצמי לדעת
אחר כך נדבר על אמונה.

עוד מעט יפציע בוקר
והמשהו יתפוגג כמו חלום
ושוב אוכל לומר הכל בסדר
אף על פי שכלום לא במקום

אבי שבשמיים מזוג לי ארק
סחט את הבקבוק עד טיפתו האחרונה
ותן לי לעשן עצמי לדעת
אחר כך נדבר על אמונה.
אחר כך נדבר...