כשהשמש זורחת עלי
כְּשֶׁשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת זוֹלֶגֶת עָלַי
כְּשֶׁרוּחַ שׁוֹרֶקֶת מְפַזֶּמֶת שִׁירַי,
וּשְׁנוֹתַי מִתְפַּתְּלוֹת כְּמִרְעוֹל יְעֵלִים
בֵּין צוּקֵי מִדְבָּר, עֲרָבוֹת וּנְחָלִים.
פְּתִיל הַנֵּר עוֹד דּוֹלֵק בְּאֵשׁ חֲבוּיָה
לִבִּי אֶל שְׂפָתַי שׁוּב לוֹחֵשׁ מַנְגִּינָה,
שְׂדוֹת פִּרְחֵי הַבָּר פְּרוּשִׂים כִּמְנִיפָה
שָׁם אָבִיב בּוֹ יַלְדוּתִי לִבְלְבָה.
קַרְנֵי יָרֵחַ חוֹלְפִים בְּנִימָה שֶׁל עַצְבוּת
מְלַטְּפִים בְּקִלּוּחַ מִתְגַּנֵּב בְּרַכּוּת,
שְׁבִילֵי הַחַיִּים נַעֲשִׂים צָרִים צָרִים
הַשֶּׁקֶט פּוֹרֵשׂ כַּפָּיו כְּמַרְבַד שֶׁל עָלִים.
אָז אֶפְסַע בְּנְחִישׁוּת אֶל פַּאֲתֵי הַשְּׁקִיעָה
אֶזְכֹּר אֶת נְעוּרַי הַהוֹמִים בְּתִקְוָה,
כְּיַיִן חָדָשׁ אֲשֶׁר בַּקְבּוּק לוֹ יָשָׁן
אֶלְגֹּם זִכְרוֹנוֹתַי בִּקְנֵה-שֶׁלֶף שֶׁל קַשׁ.
כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת זוֹלֶגֶת עָלַי
וְהָרוּחַ שׁוֹרֶקֶת פּוֹרֶמֶת שִׁירַי,
הָעֶרֶב נוֹטֶה וְצִלּוֹ מִזְדַּנֵּב
עָרְבָנִי צִבְעוֹנִי מֵעָנָף אֶל עָנָף מְדַלֵּג
הַלַּיִל אַט אַט בְּתֹם מִתְגַּנֵּב.
הַמַּלְקוֹשׁ בִּי תּוֹסֵס, טַעְמוֹ מִשְׁתַּבֵּחַ
עוֹטֵף בִּי נִימִים שֶׁל עַצְבוּת וְעֵינִי הוּא פּוֹקֵחַ,
אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁהַדֶּרֶךְ כָּךְ תִּסְתַּיֵּם
וְהִמְשַׁכְתִּי לָנוּעַ, לָנוּעַ אֶל תּוֹךְ לִבִּי הַפּוֹעֵם
