"דמעות יהלומים" הוא שיר של כאב.
כאב על שבעולמנו, לצד היופי הקיים , מתקיים גם חוסר סובלנות כלפי מי
ששונה מהנורמה, מתקיים מצב של הדרה, שבו אין קבלה אמתית שנובעת
מתוך מודעות עמוקה לכך שלכל אדם ראוי שיהיה מקום שווה בעולם,
מקום של הכלה ואהבה ומודעות ששונה אינו פחות טוב ואינו מוצר פגום שיש לתקן אותו.
מציאות שבה ראשי ערים שאמורים לשמש מופת לבוחריהם נוקטים
פעולות אלימות כלפי הוסטלים של דיירים עם פגיעות שונות, מציאות
שבה יורים על בתים לחיים של דיירים עם מוגבלויות שונות והירייה
שבשיר פוגעת קודם כל בנפש והיא לאו דווקא כזאת שנורתה מכלי נשק מוחשי.
מציאות שבה מדברים על שוויון זכויות, על הכלה, אך בפועל היא לא קיימת
ברמה האמתית של הלב ולא רק של מילים חיצוניות שאין מאחוריהן כוונה אמתית.
השיר מביע תקווה לעולם שבו המושגים של נורמטיביות ושונות לא יהיו רלבנטיים
מתוך הבנה פנימית שכל אדם ראוי לחיבוק ואהבה במידה שווה ושהשוני בין בני האדם
הוא שהופך את העולם שלנו לעשיר , מרתק, מאתגר ונפלא יותר.
תודה מיוחדת לאריה אבן צור שהשתתף בשיר בנגינה בגיטרות.. והפליא במיוחד בנגינת הסולו שלו