לפעמים, ביני לבין עצמי,
אני שואלת מה זורם בתוך דמי.
לפעמים, ביני לבין עצמי,
אני שואלת מי זורם בתוך דמי,
את מי אני גוררת הלאה לתומי,
בדרך התלולה של עצם קיומי?
מושכת הלאה באושרי בזעמי -
יומם ולילה עוד מתנגנת שפת אימי.
לפעמים, ביני לבין עצמי,
אני שומעת את קולו של חלומי.
לפעמים, ביני לבין עצמי,
אני שומעת את בכיו של חלומי,
והוא שואל אותי ברעד לשלומי,
והוא שואל היכן ארצי ומי עמי.
אני מראה לו תעודה, הכל רישמי,
אבל בשמי עוד מתנגנת שפת אימי.
כשהרוח
בנשמתך פורעת
כשבחושך
אתה יושב לבד
כשהשמש
לא מנסה לגעת
כשהפחד
אוחז בך לאט
כשצוחקת
מכשפת היער
כשצורח
עורב על החלון
מתקרבת, והיא חדה כתער
מתגנבת
איזו תחושת אסון
אז מתוכך
פורץ מעיין
הוא מתגבר ומתגבר
ואז אתה
חזק
יותר חזק.
מותק נולדה
כמו סוכריה מצופה שוקולד
מעוטרת בסרט
אדום ומבריק היא היתה
מתגלשת לבד
לגרון ושורטת
היית מללק אותה,
מחבק אותה
משחק איתה,
מטפל לה בחזה,
היא הבינה שאין לה ברירה
מלבד חוכמת הפרחים הקטנים.
אל תקרא לי מותק
זה מביא לי פריחה
זה עושה אותי לדג משוקולד
מותק גדלה
מרופדת בפוך שוחה
בצלחת שמנת.
יש לה שלושים מסכות עם חיוך
וגוף כמו מכונה משומנת.
היית מלקק אותה...
אל תקרא לי מותק...
מותק סגרה
ארבעים אביבים של מחיה
ברחובות היא נשמרת
שלא להראות את קמטי החיוך הרחב
ות'שן התותבת.
היית מלקק אותה...
אל תקרא לי מותק...
ים של ימים עוברים
בלי סימנים כותבים
עוד צל אחד מוזר
ים של ימים, שדות
של שינויים
שאלות פזורות כאבנים
אין הסברים - הכל שמור לאלה שלא מבינים
אין אשמים - הכל שמור לאלה שלא מדברים
ים של דמעות זולגות
מאלף תינוקות
שמחייכים בסוף
אל גוף אמם רוצים
ברגע מתפייסים
אז למה אנחנו לא?
אין הסברים - הכל שמור לאלה שלא מבינים
אין אשמים - הכל שמור לאלה שלא מדברים
תינוק בוכה לאמא עייפה
תינוק, חייך לאמא עצובה
יד שלוחצת יד
יד שאומרת "די!"
יד ונגמר הקרב
דגל מחליף מקום
שטח ירוק, שלום
שמאל וימין - עבור
אין הסברים - הכל שמור לאלה שלא מבינים
אין אשמים - הכל שמור לאלה שלא מדברים
תינוק בוכה לאמא עייפה
תינוק, חייך לאמא עצובה
תנין ענק מרים את הרגליים מגלה את השיניים מנער את שריונו
ומכה בקצה זנבו בקו המים באחת בצהריים מתעורר מעלפונו
תנין ענק מרים את הרגליים זה טיול של צהרים זה חשוב לבני מינו
הוא מבריח ציפורים אל השמיים בנהר שהוא הבית אחריו פוסע בנו
הטבע חי
היום יפה
מרוב שמחה
תנין בוכה
תנין ענק מרים את הרגליים לטיול של צהריים התנין יוצא עם בנו
מצטרפים אליו אחת ושתיים תנינים וקרוקודילים כל אחד ומשפחתו
זוחלים התנינים בצהריים דמעות בעיניים האושר ישנו
יש כל כך הרבה חיים תפקח עיניים הנה דג במים בוא נטרוף גם אותו
הטבע חי...
תמסח מהיאור שבמצרים אליגטור ושמו קין קרוקודיל ובן דודו
עולם של תנינים מרים רגליים מאוסטרליה ומתאילנד כל נהר ותנינו
ומכה בקצה זנבו בקו המים באחת בצהריים מתעורר מעלפונו
הטבע חי...
ארץ קטנה עם שפם
חצי סיכה על מפת העולם
שחקן קולנוע דופק על שולחן
אנחנו תיכף נרגיש את זה כאן
ארץ קטנה עם חלוק
אנחנו פקק בפתחו של בקבוק
צריך לבלוע כפית בדיוק
לפני בחירות ובין שיהוק לפיהוק
כל המקומות קדושים
סיכויים קלושים לבנות חלום
אפילו הימים קשים
יותר קשים מיום ליום
ארץ קטנה עם תבלול
ורוב העם מתעסק בריגול
הכל מוכן כאן למכירת החיסול
הכל גלוי דרך חור המנעול
ארץ קטנה עם שעון
שמתקדם בצעדי חילזון
סוחר הנשק בונה לו ארמון
המדינה זה הוא בגוף ראשון
כל המקומות קדושים
סיכויים קלושים לתפוס מקום
אפילו הימים קשים
יותר קשים מיום ליום
ארץ קטנה עם שפם
חצי סיכה בין סעודיה לים
קליפת בננה על מפת העולם
כל השחקנים זרים
השופטים שולפים כרטיס אדום
אפילו הימים אומרים
יותר קשה מיום ליום
ארץ קדושה היא ארץ חדשה
עם טלית שכולה תכלת
ערימות של עיתונים, שלל חגים ומועדים
מדינה של אדונים ועבד
כולם מתבקשים להתעורר
כאן קפטיין הטיסה מדבר
אל תשבו בשקט על פצצה מתקתקת
אנחנו עלולים לאחר
ארץ קדושה היא ארץ קדושה
בלי גבולות שחוסמים דרך
ערימות של מספרים מוסיפים ומחסירים
תמיד יש ירידה של ערך
כולם מתבקשים להתעורר...
אם נשים מבטחנו בעצמנו
העולם מבצרנו אהבה ביתנו
אם נזכור את שמנו
את חווה אמנו
ארץ קדושה היא ארץ חדשה
עם תינוק שקורא אמא
ערימות של כוכבים מבטיחים ואז כבים
מול עדר השועט קדימה
כולם מתבקשים להתעורר...
במקום שבו צל הירח ירד אל הכביש
סמוך לצילה אל הכביש
הרטוב מתחתיה מבלי שתרגיש
הטבעת נפלה
גלגלי הענק בעיניה הפסיקו לפעול
קרתה תקלה אל החור
שנפער בחייה מבלי שתסבול
הטבעת נפלה
לא הכל
היא לוחצת לדעת
ולא בדיוק
את הכל מגלה
והחור
שבתוך הטבעת
הוא מה שנשאר
כשהטבעת נפלה
גלגלי המכונית הנוסעת
גילו את הדרך
היא עוברת בחור הטבעת
בצל הירח
אווו...הטבעת נפלה
לא יכולה לראות אותו,
מפריד ביננו ים.
אבל עלי וגם עליו
אותו ירח קם.
אחוז ירח בידו
ושים בתוך ידי,
האר עיננו ממרומים עכשיו,
ועד עלות השחר
רק הייה נא טוב אלי
כי בא לילי -
קשר הירח שלי.
חבק ירח את כתפו,
נשק לצוארי,
אמץ את שנינו אל ליבך עכשיו.
ועד עלות השחר
רק הייה נא טוב אלי,
כי בא לילי -
קשר הירח שלי.
זה יקרה בעתיד הקרוב
אבל טוב, טוב שכבר תדע
עוד תוכל מול ירח צהוב לאהוב
פעם יחידה
זה יקרה בעתיד הקרוב
אבל טוב, טוב שכבר תדע
עוד תוכל מול ירח צהוב לאהוב
פעם יחידה
האישה תבקש
ערמונים מהאש
והגבר ישלח מתנות
האשה תבקש
ערמונים מהאש
והאש תבער בארמונות
זה יקרה מול ירח מלא
תתפלא, כמו באגדה
בעתיד הקרוב אל הלב תגלה
ארץ אבודה
המלכה תבקש
ערמונים מהאש
והמלך ישלח מתנות
המלכה תבקש
ערמונים מהאש
והאש תבער בארמונות
זה יקרה בעתיד הקרוב
בא הסוף, סוף לאהבה
ודבר לא נשאר באגרוף
שמזמן נכווה
המלכה תבקש
ערמונים מהאש
והמלך יכתוב זכרונות
המלכה תבקש
ערמונים מהאש
והאש תדעך בארמונות
כי אסור לבקש
ערמונים מהאש
ומוטב לא לחלום מתנות
כן, אסור לבקש
ערמונים מהאש
כי האש תדעך בארמונות
אני חוזר בדרך הכורכר
בפיתולי אותו מסלול מוכר
ושוב נדמה שזה אותו צרצר
שר מתחת שיח הצבר.
שני הברושים בשער הקדמי
שומרים על סף הבית של אימי
ועל עמוד בטון טבוע שמי
שרשמתי פעם בעצמי.
וריח מלונים עם דבק אורנים
נופל כבד כמו השנים,
אבל תמיד מסביר פנים.
אני הולך בדרך הכורכר
ומחפש את כל ילדי הכפר
שורק פזמון מתוך "שיר הקטר"
אך לאיש זה לא מזכיר דבר.
באופניים שחצו שדות
גלגל חסר כנפיים חלודות
ועל העץ תלויות שתי נדנדות
רק ברוח הן מתנדנדות.
וריח מלונים עם דבק אורנים...
אני יוצא בדרך הכורכר
אני חושב על אפר ועפר
על מה עכשיו ומה שבעבר
ועל זה שכבר מחשיך וקר.
וריח מלונים עם דבק אורנים...
כשזה עמוק עוצר כל העולם
ואת קוטפת כוכבים
כשזה עמוק
את מרגישה שלתמונה
נוספו המון צבעים
מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה
כשזה עמוק את יודעת
מה שנשאר בסוף זאת רק השתיקה
כשהוא רחוק את לבד.
כשזה עמוק
הרוח כמו נושאת אותך למקומות זרים
כשזה עמוק
שלגים של כעס בתוכך בין רגע נמסים -
מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה...
וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב
כואב
ובפנים שוב שלג יורד.
שיר בכיף
שיר שקם עם הבוקר, בא, שוטף.
יום נפתח
אל הדרך יוצא, רוצה, נסחף.
קמה לי בבוקר, בוקר כבר מזמן,
על האש יש מים ובינתיים, מה
המצב בחוץ, מעבר לחלון
איך מתחיל לו יום, אני עוד בחלום.
שיר בכיף...
אני נוסעת אל הדרך החופשית
שמיים מכחילים לאט מעל דרכי.
קולות בוקר
צבעים לילה
זמן ללכת.
יש לי למה
יש לי כמה
תנו לגשת.
שיר בכיף...
שמש מכשפת נחה על הים
אם תקשיב למוסיקה, כל העולם
ראש אל ראש אל גוף, תשוקות והזיות
מי אמר שלא נותנים בכיף לחיות.
שיר בכיף...
קורין אלאל
לתמונה נוספו המון צבעים
כל הלחנים - קורין אלאל, מלבד "פתיחה"- מיכאל גוטליב
עיבודים והפקה מוסיקלית - מיכאל גוטליב
שירה: קורין אלאל
פסנתר ושירה: מיכאל גוטליב
כינור: אורי ויסנר-לוי
כינור: יובל הרץ
ויולה: מירי מנשרוב
צ'לו: יונה עציון
הוקלט באולם ירון ירושלמי, מרכז סוזן דלל, תל אביב בנובמבר 2013 במסגרת פסטיבל הפסנתר
הקלטה: פיוז'ן מולטימדיה
טכנאים: יוסי לוי ואייל גרוספלד
מיקסים: קורין אלאל, חורף 2014 באולפן של קורין אלאל
מאסטרינג: אורן לץ
הגברה ותאורה: עידן זוהר, זילברבוים תאורה והגברה למופעים
צילום: יובל חי
הפקה: קורין אלאל
עיצוב: הדס ירושלמי
ניהול קורין אלאל: רותי אלאל rutiallal@bezeqint.net
יח"צ: גלית קאשי galitk.pr@gmail.com