ארץ קטנה עם שפם
חצי סיכה על מפת העולם
שחקן קולנוע דופק על שולחן
אנחנו תיכף נרגיש את זה כאן
ארץ קטנה עם חלוק
אנחנו פקק בפתחו של בקבוק
צריך לבלוע כפית בדיוק
לפני בחירות ובין שיהוק לפיהוק
כל המקומות קדושים
סיכויים קלושים לבנות חלום
אפילו הימים קשים
יותר קשים מיום ליום
ארץ קטנה עם תבלול
ורוב העם מתעסק בריגול
הכל מוכן כאן למכירת החיסול
הכל גלוי דרך חור המנעול
שיר בכיף
שיר שקם עם הבוקר, בא, שוטף.
יום נפתח
אל הדרך יוצא, רוצה, נסחף.
קמה לי בבוקר, בוקר כבר מזמן,
על האש יש מים ובינתיים, מה
המצב בחוץ, מעבר לחלון
איך מתחיל לו יום, אני עוד בחלום.
שיר בכיף...
אני נוסעת אל הדרך החופשית
שמיים מכחילים לאט מעל דרכי.
קולות בוקר
צבעים לילה
זמן ללכת.
יש לי למה
יש לי כמה
תנו לגשת.
שיר בכיף...
שמש מכשפת נחה על הים
אם תקשיב למוסיקה, כל העולם
ראש אל ראש אל גוף, תשוקות והזיות
מי אמר שלא נותנים בכיף לחיות.
שקט ושתיקה באפילה, עיר גדולה
קול דממה דקה, בעלטה, לא אתה
אור פנס הרחוב דולק חיוור,
איש עובר
אם אתה קרוב עכשיו לכאן
אז תן סימן
כי משהו ממני נעלם איתך
אז תן לי קצת ממך
תן לי קצת ממך
לילה מסביב, כוכב נופל
אור וצל
לילה מסביב, כוכב נופל
אור וצל
אם אתה מקשיב אולי תשמע
קול דממה
אם אתה קרוב עכשיו לכאן
אז תן סימן
כי משהו ממני נעלם איתך
אז תן לי קצת ממך
תן לי קצת ממך
לא עצמתי עין, אין לי מנוחה
תן לי קצת ממך
כל הזמן עובר בלי רגע של שמחה
תן לי קצת ממך
כי משהו ממני נעלם איתך
אז תן לי קצת ממך
תן לי קצת ממך
לא יכולה לראות אותו,
מפריד ביננו ים.
אבל עלי וגם עליו
אותו ירח קם.
אחוז ירח בידו
ושים בתוך ידי,
האר עיננו ממרומים עכשיו,
ועד עלות השחר
רק הייה נא טוב אלי
כי בא לילי -
קשר הירח שלי.
חבק ירח את כתפו,
נשק לצוארי,
אמץ את שנינו אל ליבך עכשיו.
ועד עלות השחר
רק הייה נא טוב אלי,
כי בא לילי -
קשר הירח שלי.
דברי עכשיו ילדה אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד הקשיבו לקולך.
דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.
עולם חדש וטוב אני אתן לך.
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה.
תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך.
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך.
אני אהיה גדולה גם בשבילך.
דברו שפתיים יחפות דברו עיניים...
אי שם בלב, פרח מלבלב.
פרח מלבלב.
אי שם בלב, פרח מלבלב.
אי שם בלב.
החברים שומרים עליו,
החברים שומרים עליו,
שומרים עליו.
על גבעולו, על עלעליו,
לכן הוא חי עכשיו.
אי שם בלב...
החברים נותנים לו אור,
החברים נותנים לו אור,
נותנים לו אור.
ואם צריך, עושים לו צל,
לכן הוא לא נובל.
אי שם בלב...
החברים משקים אותו,
החברים משקים אותו,
משקים אותו.
כמעיין ביום שרב,
לכן הוא מאוהב.
אי שם בלב...
החברים שרים לו שיר,
החברים שרים לו שיר,
שרים לו שיר.
על דבש ניגר, ושדה יסמין,
לכן הוא מאמין.
אי שם בלב...
אין סוסים שמדברים עברית
אין אנשים שלא מתים
חפש באנטארקטיקה
אין ארמון באמצע רחוב הירקון
לא גר נסיך אתי בחדר
אין שלג באפריקה
חפש באנטארקטיקה
אהבה היא אור הולך ובא
אם תבקש אותה לנצח, חפש באנטארקטיקה
ואני עומדת כאן איתך
לא נסיכה שלך לנצח, חפש באנטארקטיקה
אתה אומר: חייב להיות יותר
זה בינוני, זה לא מספיק לי
אין פה רומנטיקה
חפש באנטארקטיקה
אהבה היא אור הולך ובא
אם תבקש אותה לנצח, חפש באנטארקטיקה
ואני עומדת כאן איתך
לא נסיכה שלך לנצח, חפש באנטארקטיקה
אין סוסים שמדברים עברית...
כשהרוח
בנשמתך פורעת
כשבחושך
אתה יושב לבד
כשהשמש
לא מנסה לגעת
כשהפחד
אוחז בך לאט
כשצוחקת
מכשפת היער
כשצורח
עורב על החלון
מתקרבת, והיא חדה כתער
מתגנבת
איזו תחושת אסון
אז מתוכך
פורץ מעיין
הוא מתגבר ומתגבר
ואז אתה
חזק
יותר חזק.
אנחנו פוחדים מהצל של עצמנו,
נצמדים לקירות הבתים
ורוב הזמן מתביישים בגופנו,
חופרים מקלטים.
אנחנו נמלטים ממסיבה משוגעת,
נדחקים לסירות משוטים.
כל יבשה היא ספינה שטובעת
כשחופרים מקלטים.
אנחנו זן נדיר: ציפור משונה.
החלומות באוויר, הראש באדמה.
אנחנו מרמים בעיקר את עצמנו.
לא עיוורים, אבל לא מביטים.
ולא ברור מה נשאיר אחרינו,
מלבד הפחדים.
אנחנו זן נדיר...
במקום שבו צל הירח ירד אל הכביש
סמוך לצילה אל הכביש
הרטוב מתחתיה מבלי שתרגיש
הטבעת נפלה
גלגלי הענק בעיניה הפסיקו לפעול
קרתה תקלה אל החור
שנפער בחייה מבלי שתסבול
הטבעת נפלה
לא הכל
היא לוחצת לדעת
ולא בדיוק
את הכל מגלה
והחור
שבתוך הטבעת
הוא מה שנשאר
כשהטבעת נפלה
גלגלי המכונית הנוסעת
גילו את הדרך
היא עוברת בחור הטבעת
בצל הירח
אווו...הטבעת נפלה
כשזה עמוק עוצר כל העולם
ואת קוטפת כוכבים
כשזה עמוק
את מרגישה שלתמונה
נוספו המון צבעים
מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה
כשזה עמוק את יודעת
מה שנשאר בסוף זאת רק השתיקה
כשהוא רחוק את לבד.
כשזה עמוק
הרוח כמו נושאת אותך למקומות זרים
כשזה עמוק
שלגים של כעס בתוכך בין רגע נמסים -
מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה...
וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב
כואב
ובפנים שוב שלג יורד.
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה,
אזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה,
אזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
מותק נולדה
כמו סוכריה מצופה שוקולד
מעוטרת בסרט
אדום ומבריק היא היתה
מתגלשת לבד
לגרון ושורטת
היית מללק אותה,
מחבק אותה
משחק איתה,
מטפל לה בחזה,
היא הבינה שאין לה ברירה
מלבד חוכמת הפרחים הקטנים.
אל תקרא לי מותק
זה מביא לי פריחה
זה עושה אותי לדג משוקולד
מותק גדלה
מרופדת בפוך שוחה
בצלחת שמנת.
יש לה שלושים מסכות עם חיוך
וגוף כמו מכונה משומנת.
היית מלקק אותה...
אל תקרא לי מותק...
מותק סגרה
ארבעים אביבים של מחיה
ברחובות היא נשמרת
שלא להראות את קמטי החיוך הרחב
ות'שן התותבת.
היית מלקק אותה...
אל תקרא לי מותק...
דברי עכשיו ילדה אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד הקשיבו לקולך.
דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.
עולם חדש וטוב אני אתן לך.
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה.
תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך.
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך.
אני אהיה גדולה גם בשבילך.
דברו שפתיים יחפות דברו עיניים...