סברינה

אברהם לינהרט

א.
בקצה הכפר, בצריף ישן,
שם גרה לה לבד.
עלמה נאה עם קוף קטן -
כי אין לה אף אחד.

רבים רצו וגם ניסו
את תום ליבה לכבוש.
מהר מאד הם נוכחו
שיחכו עד בוש.

ב.
ימים חלפו, שנה עברה -
והיא עדיין שם.
ורק הקוף חיפש חברה -
ברח ונעלם.

הכל תוהים ושואלים
עד כמה ומתי?
היא כך תחיה חיים דלים -
ואם כל זה כדאי?

עד שיום אחד
גילו כל בני הכפר בתדהמה -
לפתע היא נעלמה.
ואיש אינו יודע איך ולמה.
רק זאת יודעים כולם -
שהיא כבר לא תשוב עוד לעולם.

פזמון:
סברינה, סברינה,
מדוע תסתתרי?
צאי אליי וראי-נא -
אז תרצי אותי.

סברינה, סברינה,
הן לך אתן הכל.
מי אותך יבינה? -
רק אני יכול.