אֶריק ברמן / שמות

ואלה שמות המחשבות אשר בעצב נכתבות,
אחרי תקופה בת חודשים בה לא הרגשת כלום
עד שמאחורי זכוכית כפולה, ב-16 בינואר,
הבנת איך אתה לאט הופך למישהו זר כמעט
ואולי אפשר עוד להתחרט...להחשיך את הקברט
להיעצר בדלת עוד שנייה ולרכב לעבר השקיעה.

אתה מבקש מאמא שתבוא מהר, שתישאר, תלחש מילה טובה.
תבקש ממנה שתבוא מהר, שתישאר, תלחש מילה טובה.

כי לאחרונה הכוכבים לטובתך
אז אתה לא מבין - מדוע אין עינך שמחה?
ואיך זה לא מזיז לך שהנה אתה איש השעה
שהם צפופים בהופעה, הרי לזה חיכית לפחות 5 שנים...
אז כן, נכון, נכווית פעם בעבר, וזה בסדר שאתה נזהר
אבל הרחקת לכת קצת, תיתן לה להתקרב אם היא רוצה.

אתה מבקש ממנה שתבוא מהר, שתישאר, תלחש מילה טובה.
תבקש ממנה שתבוא מהר, שתישאר, תלחש מילה טובה.

כעת נשאלת רק השאלה - איך חוזרים להתחלה?
כשעוד יכולת להסתכל לאילן בעיניים,
אל לפני שנכתבו שקרים על חשבונם של אחרים
כי בינינו, זאתי שהלכה לא ביקשה דבר ממך,
ומי בשער? מי באש? תגיד מה אתה מכשכש?
נראה אותך עכשיו כותב בגוף ראשון הישר מתוך הלב.

אני מבקש...

רק עוד דקה עם המסמר, האמת חשוב שתיאמר:
נהייתי בן-אדם קטן, צר וקר וציניקן,
פסימיסט, מטיריאליסט, שינקין-אבן-גבירוליסט,
תפוח אדמה ספתי מול הקולנוע הביתי.
קנאי לאור ההצלחה, אדיש לחום המשפחה,
מי ייתן ואלוהים ינוח את הנשמה שלי.

אני מבקש ממנו שיבוא מהר, שיישאר, ילחש מילה טובה.
מבקש שיבוא מהר, שיישאר, ילחש איזו מילה טובה.