אֶריק ברמן / הסיגריה האחרונה (אבל את לא)

יושבים ארוכות ומקווים שמשהו יפתח את הפה וידבר,
זה צהריי יום חמישי, עניין של שעות והכל הולך להיגמר.
ואת ודאי היית עכשיו אומרת "בוא נסתלק מכאן, מה אתה אומר?",
את לא בנוח בקהל.

מפה לשם פורסים את הלחם, מוזגים עוד יין אדום אל הכוסות,
ומהצד אני קולט את יהודה לוחש לג'וני משהו בסוד.
ואת ודאי היית עכשיו אומרת "תראה את שני כפויי הטובה האלה, גוד...",
את אף-פעם לא סבלת אותם.

והנה עוד שעה
וכל מי שאני אוהב נמצא איתי כאן, אבל את לא.
הם אומרים 'אנחנו לצידך כל הזמן...' אבל את לא.
למה את לא? הבטחת שתבואי היום.

תמונות בטעם רע על הקירות, מפה לבנה מוכתמת על השולחן,
וזה בדיוק הרגע לגלות - מישהו עומד לבגוד בי ואני מוכן...
ואת ודאי היית עכשיו אומרת "ידעתי...ידעתי שזה מישהו מכאן"
מה הייתי אם לא את...

והנה עוד שעה
וכל מי שאני אוהב נמצא איתי כאן, אבל את לא.
הם אומרים 'אנחנו לצידך כל הזמן...' אבל את לא.
למה את לא? הבטחת שתבואי היום.

כעת כולם עושים עצמם כאילו הם לגמרי מופתעים,
"שים לב איך כל אחד, כגודל התדהמה,
ככה גם כמות החטאים..." את ודאי היית עכשיו אומרת,
אני משאיר את זה לאלוהים.
את לא ממש בקטע.

והנה עוד שעה
וכל מי שאני אוהב נמצא איתי כאן, אבל את לא.
הם אומרים 'אנחנו לצידך כל הזמן...' אבל את לא.
רק ללחוש לך על המצח משהו קטן. אבל את לא.
דווקא את לא? הבטחת שתבואי היום.

ובחלון מאחוריי מיד השמש תתנצל ותעלם אל בין הרי ירושלים,
סיגריה אחרונה, אני יורד להיצלב.